עוד סיפור בישרא.

הגיע הזמן , לא?

אחרי שניתקנו התחלתי ללכת הביתה ברגל ,

לאחר כמה דקות של הליכה נשמע צלצול הפלאפון שלי.

"הלו?"

"כן?" המשכתי.

"זאת לירון" אמרה.

"אווקי. אני יודע.

מה...?" ניסיתי להבין מה היא רוצה ממני בשעה כזאת.

"לא ענית לי לSMS . אז חשבתי להתקשר." אמרה.

"מה את רוצה שאני אגיד לך?

יש לי חברה עכשיו , המשכתי הלאה." אמרתי.

"חברה? כבר?

טוב , אני מצטערת שהתקשרתי. ביי , לילה טוב." אמרה וניתקה.

לרגע הרגשתי שהיא חסרה לי , שאולי אני כן מתגעגע.

אבל מהר מאוד הוצאתי את המחשבות האלה מראשי.

-

התעוררתי בבוקר , ומיהרתי לראות מה השעה .

9 וחצי , ראיתי על צג הפלאפון.

היום היומולדת שלה , נזכרתי ועלה בי חיוך .

"יפה שלי מזל טוב , עד 120 וכל אלה , חח אני לא טוב בברכות.

אוהב אותך הכי בעולם , ומתגעגע .

מקס 3>" כתבתי לה בSMS.

"תודה נסיך שלי , אני אוהבת אותך מלא ! " היא ענתה.

ראיתי את ההודעה אחרי שחזרתי מהצחצוח שיניים והפיפי.

והתקשרתי אליה

בעוד שתי עיניים חצי עצומות , אבל אני ערה שמעתי את צלצול הפלאפון.

"היי מאמייי" עניתי בחיוך גדול על הפנים ,זה היה מקס.

"היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת לעדי " התחיל לשיר .

וצחקנו יחד.

"אולי תבוא ? " הצעתי.

"רק 9 חצי . את בטוחה שאת יכולה לסבול אותי מעכשיו ?" שאל בציניות.

"חח טיפש , בוא כבר. אני מחכה ." אמרתי.

"טוב אני 10 דקות אצלך , שאני מתקשר רדי לפתוח לי "אמר.

"אווקי , ביי. אני אוהבת אותך " אמרתי וניתקתי את השיחה.

חיכיתי לו במיטה עם הטלפון לידי , עברו כבר 20 דקות.

התחילו לשלוח SMSים עם ברכות מזל"ט וכאלה .

החיוך לא ירד מהפנים , למרות שהייתי לבד. זאת הייתה הרגשה מיוחדת כזאת.

יומולדת , מקס . הכל כ"כ מושלם.

בין כל המחשבות נשמע צלצול הפלאפון , זאת הייתה ליבנת.

"היי" אמרתי בקול קצת מבואס . ציפיתי למקס. למה הוא מתעכב?

"נשמע כאילו לא בא לך לדבר , קרה משהו ? " שאלה .

"לאלא , פשוט מקס היה אמור להגיע , אז חשבתי שזה הוא .

הוא מתעכב,  מוזר.

עזבי.. מה נשמע?" העברתי נורא.

"מה נשמע איתי ? מה נשמע איתך י'זקנה ?!" אמרה בהתרגשות.

"הכל טוב" אמרתי בצחקוק.

"מה את עושה היום ? הערב שלך פנוי?" שאלה .

"אין לי מושג , לא קבעתי כלום. אבל אולי בן תכנן משהו.

אני אודיע לך?" אמרתי בשאלה.

"טוב , יאללה אני כבר אדבר איתך . ביי יפה שלי"

אמרה וניתקה לפני שהספקתי להגיד משהו.

כבר 10 ועשרה , מקס היה צריך להגיע לפני 40 דקות .

התקשרתי כמה פעמים, לא הייתה תשובה.

חיכיתי עוד קצת , הוא גם לא חזר.

התחלתי לדאוג.

החלטתי להתקשר לליאור , חבר של מקס.

"הלו " ענה ליאור.

"היי ליאור , זאת עדי. מה נשמע?" שאלתי מנימוס.

"בסדר מה איתך? קרה משהו ? את נשמעת מודאגת." אמר.

"כן , אני קצת מודאגת . יש לך מושג איפה מקס?

הוא היה צריך לבוא אלי לפני שעה כמעט .

הוא לא הגיע , וגם לא עונה ." אמרתי בדיבור מהיר.

"אממ , את האמת שאין לי מושג. אני יכול לנסות לברר לך." הציע.

"טוב תודה , תודיע לי אם אתה יודע משהו .

תודה רבה רבה רבה . " אמרתי והדגשתי את זה שאני מודה לו.

"אין על מה . אני כבר אדבר איתך . ביי " אמר וניתק.

ישבתי בחדר , מוזיקה על ווליום גבוה. והפלאפון בידי .

הפיפי של הבוקר כבר רצה לצאת , קמתי לשירותים בתקווה שאני אחזור אשמע את צלצול הפלאפון ,

או לפחות שיחה שלא נענתה.

אבל חזרתי , ולא היה כלום.

השעה כבר רבע ל11 . ליאור לא התקשר , מקס לא הגיע.

אני עם עצמי ועם המחשבות שלי , אולי קרה לו משהו ?

העדפתי לחשוב שהוא פשוט הלך לקנות לי מתנה לפני שהוא מגיע.

אבל הוא בטח היה אומר שהוא יתעכב.

אחרי שעה של ישיבה במיטה החלטתי לקום למחשב .

התחברתי לאייסי , ושוב , מלא הודעות של מזל"ט , כרטיסי ברכה וכאלה.

כן , עלה בי חיוך . אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב על מקס.

אחרי כל התודות שעניתי התלבשתי ויצאתי לכיוון מקס.

עברתי את הכביש הראשון , ההליכה אליו היא בערך 10 דקות.

אם אני אלך קצת לאט ייקח קצת יותר זמן.

הגעתי אל המעבר חצייה השני , ועוד לא ראיתי אותו .

ואת האמת , גם לא ממש ציפיתי לפגוש אותו בדרך , אבל שיהיה.

הנה הצומת , 5 דקות מהבית שלו.

כמה רעש , משטרות , רכבים , אנשים –

זה לא קשור אליו בטח.

הייתה פה תאונה , תאונה של רכב אחד , שנתקע בעמוד של רמזור .

"מה קרה פה ?" שאלתי את אחד האנשים שהיה שם.

יש כבר המשך , אבל לא פרק מלא.

יש מצב שפרק הבא הוא פרק אחרון.

זהו , מקווה שאהבתם ((: