עוד סיפור בישרא.

"מזה חבר שלך ? בא להציל אותה מהמפלצת?" שאל הנער בציניות שממש לא הייתה במקום.

" מה אתה רוצה ממני?!" שאלתי ועיני התחילו לדמוע.

"מה את מוכנה לעשות בשבילי" שאל . ואור כבר היה שניה ממני.

"עזוב אותה!" צעק ודחף אותו. ואני נזרקתי על הדשא והתחלתי לבכות.

-

לא שמתי לב כ"כ מה קרה שם אור צעק עליו והנער קילל אותו.

אני רק בכיתי. לא חשבתי שבאמת יקרה לי משהו.

הייתי צריכה להקשיב עדי , היא תמיד צודקת.

והיא מאוד תכעס עלי שתדע מה קרה.

"מאמי את בסדר?" התקרב אלי אור ושאל.

"כן" אמרתי,  מנסה לעצור את הדמעות בשביל שאור לא ידאג.

"בטוח?" שאל.

"כן . פשוט אני קצת בהלם" אמרתי.

"רוצה לבוא אלי ? או שנלך אלייך?" הציע.

"אתה יכול ללוות אותי הביתה?" שאלתי.

"ברור מאמי , בואי." אמר . והתחלנו ללכת.

כל הדרך הדמעות ירדו מעצמן , לפעמים קצת הפסיקו אבל אחרי דקה חזרו.

אור מחבק ודואג , וזה עוזר , כ"כ עוזר.

נותן לי להרגיש בטוחה יותר , הרגשה שלרגע נעלמה.

נכנסנו אלי ועלינו לחדר.

"את רוצה שאני אביא לך לשתות משהו?" שאל. והתיישב לידי על המיטה.

"אממ , כן. מים" אמרתי .

"טוב בובי , שניה אני בא" אמר והלך.

אחרי שניה שהוא יצא קיבלתי הודעה לפלאפון.

זאת הייתה עדי "מאמי איפה את?"

'מה להגיד לה?' חשבתי.

אם אני אכתוב שאני בבית היא תשאל למה ,

ואני לא רוצה לשקר לה . אבל גם לא בא לי את הצעקות שלה עכשיו.

למרות שאני יודעת שהיא תצעק רק כי היא דואגת לי.

בסוף כתבתי לה "אני אדבר איתך כבר.." והיא ענתה "טוב. הכל בסדר?"

אמרתי "כן" , לא הייתה לי ברירה.

 מה שרציתי עכשיו זה לשכב במיטה ולישון.

אור חזר עם כוס מים וישב בקצה המיטה שאני שכבתי.

"קחי" אמר והושיט את הכוס.

"תודה" אמרתי והתיישבתי בשביל לשתות.

"תגידי , יש לך מושג איפה עדי?" שאל.

"אממ היא עם מקס נראה לי" אמרתי.

"אני יכול להבין למה הלכת שם לבד?" שאל לאחר שתיקה קצרה,

שדווקא רציתי שתמשיך.

"די אור לא עכשיו. בא לי לישון. אין לי כוח להסברים וויכוחים.

קרה מה שקרה ואין מה לעשות" אמרתי בתקווה שהוא יבין אותי.

"טוב אבל את מבטיחה להסביר לי מחר?" שאל.

"כן.." עניתי.

"רוצה שאני אשאר איתך עד שתירדמי?" הציע.

"בא לך לישון פה היום? ההורים גם ככה בסוף שבוע ,

ואחותי הגדולה אצל חבר." אמרתי בחיוך קטן.

"בטוחה ? אין לי פה בגדים , אין לי פה כלום." ניסה להתחמק.

"רק אם בא לך , אתה לא חייב." אמרתי , והחיוך ירד מהפנים.

"אני רוצה , אבל ליבנת – רק לישון." אמר.

"כאילו דא ! " אמרתי בציניות.

מוזר איך עלה לי המצב רוח אחרי מה שקרה.

אור עושה אותי תמיד מאושרת.

 -

"היא אמרה שהיא תדבר איתי כבר מחר. מוזר" אמרתי למקס.

מנסה לחשוב אם קרה משהו , או שאולי היא סתם עסוקה.

"היא בטח עם אור ." אמר.

"כנראה." אמרתי בניסיון לעודד את עצמי.

"טוב מאמי אני כבר ממש עייף. לקחת אותך הביתה?" שאל.

"טוב" אמרתי בקול קצת מבואס.

לא רציתי שהיא תתבאס , במיוחד לא יום לפני היומולדת שלה.

אבל הייתי חייב לארגן לה איזה משהו.

"מאמי אני ממש מצטער אבל אני עוד שניה נרדם" ניסיתי להסביר.

"טוב בסדר , זה לא כזה נורא." אמרה.

"אל תקבעי כלום למחר , אני איתך." אמרתי.

"אממ. אווקי. " אמרה.

"לפחות תלווה אותי גם עכשיו עד לחדר ,

או שאין לך כוח" אמרה עדי אחרי שהגענו אליה.

"בואי טיפשה" אמרתי וצחקתי.

עלינו אליה , היא החליפה בגדים לפיג'מה ונכנסה למיטה.

"לילה טוב נסיכה שלי" אמרתי ונשקתי לה במצח.

"לילה טוב. ותודה על הכל" אמרה.

"תודה? על מה?" שאלתי לא מבין.

"על זה שאתה איתי" ענתה , ורק רציתי לחבק אותה.

"העונג כולו שלי" אמרתי וצחקנו יחד.

"טוב אז , נתראה מחר?" המשכתי.

 "כן , ביי" אמרה.

שכבנו יחד במיטה מחובקים,

ופתאום צלצל הפלאפון , זה היה מקס.

מעניין מה הוא רוצה .

"הלו" עניתי בקול ישנוני.

"היי ליבנת, זה מקס . הערתי אותך?" שאל.

"לא" אמרתי.

"הכל בסדר?" שאלתי.

"כן . תקשיבי , לעדי יש מחר יומולדת.

את יודעת..אז , חשבתי אולי שתעזרי לי לארגן לה משהו" אמר.

"כן אני אעזור לך , בטח.

האמת זה קצת בעיה , אבל כבר נסדר הכל מחר . אווקי? " שאלתי.

"כן , בסדר. טוב תודה . וסליחה על השעה.

לילה טוב" אמר.

"ביי לילה טוב." אמרתי וניתקנו.

אחרי שניתקנו התחלתי ללכת הביתה ברגל ,

לאחר כמה דקות של הליכה נשמע צלצול הפלאפון שלי.

"הלו?"

"מקס?" אמרה לירון לאחר שעניתי .