| 1/2008
פרק 1
סיימתי לארגן את חפצי אבל ליפני שאעזוב את הכפר אני רוצה להגיד להתראות לאחיי(אחרי שיצאתי מן המערה דאגתי שייקחו את גופות אחיי ויקברו אותם, המצבה של כל אחד היא נשקו).
כשבחנתי את נשקו של ראוקו בפעם האחרונה שמתי לב שכתוב עליו "לג'יו" ושזה ניתן לפתיחה, בתוך השרביט היה מכתב:
"לג'יו,
בבקשה ממך על תנסה לנצח את דורגון אני ניסיתי להגיע לרמתו אבל ללא הצלחה.
אני כותב מכתב זה מכיוון שאני יודע את עתידך, עתיד קשה.
בבקשה תמנע זאת ממך ופשוט על תנסה להחזיר אותנו.
אוהב מאד ראוקו."
בהתחלה לא האמנתי, אבל אז החלטתי שעם זה יהיה כל כך קשה אני צריך לעשות זאת!
עם ראוקו חושב שהעתיד שלי יהיה קשה אני אגרום לו להשתנות! החלק הראשון של חיי היה קשה וככה גם יהיה החלק השני,
אבל אחרי שאנצח את דורגון חיי ישתנו לטובה! ואני אחיה חיים טובים.
עכשיו אחרי שביקרתי את אחיי בפעם האחרונה אני יוצא לעבר הכפר ז'יצו, שמעתי שיש שם קוסם שיודע את הדרך לעבר דורגון,
אני מתכנן למצוא אותו ולגלות את הכיוון לעבר יעודי!
אומרים שהדרך לז'יצו קשה אבל אני לא מבין למה? עד עכשיו זו פשוט דרך ישרה בלי שום דבר מעניין.
המשכתי ללכת עוד כמה קילומטרים עד שראיתי את זה "יער המוקיים".
המוקיים הינם יצורים קסומים בעלי רגליים זריזות ביותר, הם אוהבים מאד לשדוד בני אדם. הם ידועים בתור חיות הגנבים, לרב הגנבים יש אחד שעושה את העבודה פי 10 יותר טוב מכל בן אנוש.
הם גם ידועים בתור יצורים חלשים, אבל יש להם יכולת לבצע קסם שיתוק שיכול לשתק כל יריב.
בהתחלה חששתי עם אולי לנסות לעקוף את היער, אבל בסוף החלטתי פשוט להיכנס(הרי נולדתי לתוך הסכנה, חשבתי שזה יהיה יותר קל מכל יום במערה).
לאחר כמה שניות חבורה של מאות מוקים תקפה אותי, כמובן שהייתי מוכן להילחם, מיד שלפתי את חרבי והתחלתי להוריד אותם אחד אחרי השני.
לאחר שעה של לחימה הרגתי את כולם, המשכתי בדרכי ביער.
אחרי הליכה דיי ערוכה הייתי בערך במרכז היער ששם ראיתי אותו, מלך המוקים, הוא ניראה כמו מוק אבל הרבה יותר גדול, אפשר להגיד ענקי, וניראה כמו גוש שרירים.
הוא מייד הבחין בי ועלה לו חיוך על הפנים, לא הספקתי למצמץ והוא תקף אותי. הצלחתי לחמוק ממכה קשה מידי אבל בכל זאת ניפגעתי, הוצאתי את חרבי והשתמשתי בכיפוף "פותרארונה"(כישוף זה נתן לי אפשרות לשלוט באורך חרבי ובחוזק המכה).
בהתחלה הוא נירתע אבל אז הוא הבין שזו רק חרב והשתמש בקלף החזק שלו, שיתוק.
בדרך כלל הייתי יכול להתחמק מכשף שיתוק אבל כוח הקסם שלו היה גדול יותר משל כל מוק אחר, הוא שיתק לי את היד השמאלית, לפחות הוא לא פגע ביד עם החרב אחרת הייתי אבוד.
כשהבנתי שאין לי סיכוי מול הקסם שלו השתמשתי בקסם "פוטאנו"(קסם המוות, ברגע שהלהב שלי יגע במוק הוא מייד ימות).
מהר הערכתי את חרבי וחתכתי אותו אבל אז קרה דבר מדהים, הוא לא מת!!
הוא ניפגע קשה אבל לא מת, כניראה שכוח הקסם שלי לא יכול להרוג יצורים ברמה כזו גבוה.
בהתחלה חששתי אבל אז הבנתי, עם מכה אחת גרמה לו לגסוס השנייה תהרוג.אבל אז ראיתי אותו בורח, חשבתי לרוץ אחריו אבל למה? אני לא חייב להרוג אותו, אני יכול להשאיר אותו בחיים ואז זה יעזור לי מאוחר יותר(המוקיים ידועיים בתור יצורים אציליים, עם הם הובסו ע"י מישהו אבל נישארו בחיים בפעם הבאה ששניהם יפגשו המוק לא יפגע באדם, ואף לא יתן למוקיים האחרים לפגוע בו).
המשכתי עד שיצאתי מהיער, שאר המוקיים כבר לא ניגשו אליי מכיוון שחסתי על מלכם.
לבסוף הגעתי לעיר ז'יצו, מכאן המסע האמתי מתחיל!
| |
דורגון- פורולוג
הבלוג הזה יהיה בלוג ספר שבו אני אכתוב את הסיפור, יותר נכון להגיד את הספר שלי, אז הינה דורגון:
שלום קוראים לי ג'יו אני בן אדם ממלכת קאסאי, זה היומן שלי כי שאתם בטח מבינים.
חשבתי שכדאי לכתוב את הכל כי לא ניראה לי שאני אהיה בחיים כשאסיים את היומן, לא להרבה זמן לפחות.
כדי לספר את הסיפור שלי אני צריך להתחיל מהתחלה, מיום הולדתי אולי אפילו ליפני, אני צריך להתחיל חמש שנים ליפני הולדתי.
הורי
היו קוסמים חזקים הם גרו בכפר דנקו אבל יום אחד הם גנבו את המגילה הסודית
של הכפר ובאו לברוח, כמובן טפסו אותם ועונשם היה להיזרק למקום הנורא יותר
מכל צינוק, יותר מכל כלא המקום הנורא ביותר שיש! למערת קורו.
למערה היה
שער כניסה ושער יציאה אבל הדבר המיוחד הוא שבליתי ניתן היה לצאת מהכניסה
או להיכנס דרך היציאה, היה לכל דלת כיוון אחד. הדבר שעושה את המערה כל כך
נוראה זה שהיא מאוכלסת ביצורים שנקראים מיזאתו שחורים,
היצורים האלה הם יצורים חזקים ביותר שחיים בקבוצות, הם נראים כמו גובלינים
רק שחורים. כל מיזאתו שנולד נולד עם גרזן בבטן, יש למיזאתו שלושה ימים
להוציא את הגרזן מהבטן ועם הוא לא מצליח אז הוא מת אבל עם הוא מצליח הוא
הופך למיזאתו הרצחני! בגלל פעולת הוצאת הגרזן אין הרבה מושבות של מיזאתו,
רב המושבות שנוצרו לא ידעו איך להוציא את הגזן, המושבות שהצליחו היו
מועטות והן שמרו את סוד הגרזן לעצמן.אחת ההתקפות הקטלניות שלהם חזרה
לקיבה, בהתקפה זו הם תוקעים את הגרזן שלהם בבטן של היריב(במקום שהם נולדים
איתו) ושואבים מימנו את כל החיים שלהם, מתקפה זו משתלמת למיזאתו מכיוון
שהם מקבלים מיזה את כח החיים של היריב.
אז כפי שציינתי הורי נזרקו לשם,
נאמר להם כפי שנאמר לכל פושע שניכנס לשם:"עם תצאו יחוסו עליכם". דבר זה
נאמר מכיוון שרק לוחמים אחדים, ואלו היו מהלוחמים החזקים והחכמים ביותר
בכפר שרצו לבדוק את כוחם, יצאו משם בחיים וגם אז הם היו פצועים קשה ביותר.
שנתיים לאחר שהורי נזרקו לשם אחי נולד, כמובן שלהוליד ילד במקום הנוראי הזה זה דבר קשה מאד אבל הם הצליחו.
הם לימדו אותו את אומנות השרביט הלבן(אומנות זו עוסקת בכישוף לבן).
בגלל שהוא היה כל כך חזק הם קראו לו "ראוקו" שפירושו כח.
שלוש שנים לאחר מכן אני נולדתי. הורי לימדו אותי את אומנות כישוף החרב(אומנות זו עוסקת בכח החרב ובכישופים להעצמת כוחה).
החיים במערה היו קשים, נכון יותר להגיד אכזריים!
כשהייתי בן שנתיים נולדו לי עוד שני אחים: צוג' ודוג'. צוג' למד את אומנות הסכינים ,מלחמה מהירה וכישופי הגברת מהירות.
דוג' למד את אומנות הריפוי ולקיחת החיים, אומנות זו הייתה אומנות שיכלה לרפא ולקחת חיים בו זמנית!
כשצוג'
ודוג' הגיעו לגיל חמש ההורים שלנו פתאום רצו מהמערה ואמרו:" הכל בגללכם!!
עם הייתם נולדים קודם זה לא היה קורא!!! לא היינו פה! ועכשיו ילדים ארורים
אתם לבד!"
מאז לא ראיתי יותר מעולם את הורי הם פשוט האשימו אותנו בכל והסתלקו.
באותו יום ראוקו החליט שהוא ישמש לנו כ"אב" והוא יטפל בנו, כך זה היה למשך עוד חמש שנים ואז הדבר הנורא מכל קרה!
צוג' שאהב את ראוקו בצורה מטורפת וראוקו אותו ניפצע וראוקו האשים את עצמו בזה.
הוא אמר לצוג' שהוא מצטער.
אותו לילה הוא דיבר איתנו על זה שהוא עומד לעזוב, שעם הוא ילך לדבר הוא יוכל לצאת ואז לקרוא לעזרה!
ניסינו לשכנע אותו שלא אבל הוא התעקש.
בבוקר הוא אמר להתראות והלך, הפרידה ממנו הייתה כה קשה.
לאחר
מכן אני הייתי האחראי ובמשך שנתיים הצלחנו להתקדם המון! אפילו הצלחנו
להגיע למרחק של 10 ימים מהיציאה, ואז החלטנו לעשות מבצע יציאה של יום אחד.
במשך כל הלילה תכננו ולבסוף לאחר שינה טובה יצאנו לדרך, אל היציאה!
נילחמנו כמו אנשים עם ניסיון של עשרות שנים שבעצם אני הייתי 12 וצוג' ודוג' היו בני 10.
התוכנית
עבדה כמו שצריך אבל אז קרה דבר נורא מיזאתו הרג את דוג'! רציתי גם למות
אבל צוג' אמר לי שראוקו לא היה רוצה בזאת! שהוא היה הולך עד הסוף ולוקח את
מי שנישאר איתו!
לאחר קרב קשה נס קרה! ראוקו הגיעה עם משלחת להציל אותנו!
צוג' כל כך התרגש לראותו שלא שם לב לזה שיש לפניו מיזאתו ושהמיזאתו תקע לו את הגרזן בבטן.
הוא נפל וראוקו לא האמין שהוא מת ביגללו ולכן נילחם הכי חזק כדי להציל אותי.
המשלחת
שלו עזרה לי לצאת אבל לא ראיתי אותו!!! עד שלבסוף הוא הגיע מכוסה בדם
ועומד למות הוא אמר לי שלעולם לא לוותר על חיי כי אחיי ויתרו על חייהם
בשבילי! הוא מת סנטימטר מהיציאה.
עברו שלוש שנים והגעתי לגיל 15 כששמעתי את זה!
השמועה אמרה שהלוחם החזק והמיומן ביותר, מי שיצליח להרוג את הדרקון האגדי "דורגון" יצליח להשיג כח בלתי מוגבל!
כח שיכול אפילו להחיות אנשים! ואז החלטתי, החלטתי להתחזק ולהרוג את דורגון, החלטתי לצאת למסע להחזרת אחי לחיים.
עכשיו אני מארגן את דברי ומתכוון לצאת למסע, למסע שישנה את גורלי!
למסע לעבר דורגון!
| |
| כינוי:
dorgon
בן: 31
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
