אני שונאת בוקר! מאז ומעולם שנאתי את השעות שלפני 10 בבוקר. האור הזה- הבהיר מדי, הגוף שמתקשה להתעורר, המחשבה המעורפלת. מאז שנועם נהיה חלק מחיי הבקרים נהיו קלים יותר, אבל גם קשים יותר. כשלא עבדתי היה לי קשה מאד להתרגל למחשבה שאני חייבת להתעורר למרות שאני לא *חייבת* להתעורר. כלומר, אי שם בעומק הלב קצת כעסתי עליו שהוא מעיר אותי (ועוד כ"כ מוקדם!) והתקשתי מאד לעטות על עצמי את דמות האם המכילה. דווקא מאז שחזרתי לעבודה גיליתי את היתרונות של "תינוק מעורר" על פני "שעון מעורר". בעוד שלשעון אפשר לעשות סנוז ולהמשיך להתענות בעוד 20 קימות אכזריות וחלקיקי חלומות בין לבין, התינוק פשוט מתעורר- ואת, חייבת לקום יחד איתו. איכשהו, זה שאני יודעת שממילא לא יכולתי להמשיך לישון עד 12 בצהריים, מאד מקל על הבקרים שלי בעבודה....
טוב, נו, הנה הבנדיט ותוצרי התפירה האחרונים:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
