גחמנלוג

3 נפילות אתמול

1 נפילה היום

1 אבא אדיש

1 דרדס שאין לו (עדיין) מושג באיזה עולם הוא חי

1 אמא שלא יודעת את נפשה מצער.

אתמול ברגע שיצאתי להליכה תפסה אותי ההתראה- "צבע אדום.....צבע אדום..." רצתי לתוך הבית וב-30 שניות (גג!) עד שאשמע את הבום התלבטתי אם לרוץ לשירותים (כי יש שם בוידעם= תקרה כפולה וזה הכי הרבה שאנחנו יכולים להתגונן, איזו בדיחה), או פשוט לעמוד מעל המיטה של הנועם הישן ולקוות לטוב. עמדתי שם, מביטה בילד שלי ישן בשלווה, מחכה שהבום ירעיד את הבית (והלב) שלנו, וחשבתי כמה עצוב הוא העולם. כמה אלימות, שנאה ורוע מייצר המין האנושי. כמה אני לא רוצה שהילד שלי יהיה חלק מכל הרע הזה, וכמה אני רוצה שהוא יהיה חלק מכל הטוב שיש לעולם להציע.

אחרי הבום לחשתי לו (ולעצמי) את כל מילות העידוד שיש לי בארסנל. "יהיה בסדר, ילד שלי, יומאחד יהיה פה שקט וטוב, ובינתיים- המזל הטוב יגן על המשפה הקטנה שלנו ואין לנו שום סיבה לחשוש. הכל יהיה בסדר."

מחר תתחיל לזרום לכאן המשפחה שלנו לקראת הסדר, תחזיקו לי אצבעות שיהיה שקט כמו שבדרך כלל? שנוכל להתגאות במקום המקסים הזה שבו אנחנו גרים ולא להצטדק כל הזמן, שנוכל להרגיש חגיגיים ולא לפחד, שנוכל לשמוח, על אמת, בלי צל צילו של משהו מפחיד או רע.

חג אביב שמח!