עוד לא נפתח הפרק וכבר השליכו אותנו אל תוך סירה למשימת חסינות שמטרתה להטביע את האויב (קפון גם היה  גוזר להם את האוזניים ועושה מהם שרשרת). חברי ג'יבארו, שלפי אלכס עודדו את עצמם בלילה ב"שירה אדירה" נראו דרוכים מתמיד. גי"ז מסביר את החוקים ומציג את העזרים הטקטיים -  וו להוציא בעזרתו את האנאל פלאג מהסירות, דלי להוציא בעזרתו מים, ומשוט, לא קפון, לא על מנת לרוצץ בעזרתו את גולגולות היריב אלא כדי לחתור.

 מספר דקות אל תוך המשימה ועזות הרוח של ג'יבארו טובעת יחד עם הסירה של יעל שפורצת מתוך המים בזעקת "זו אשמתי!",  ומבלה את יתר הפרק בהתנצלויות כלפי חברי השבט, הסירה, גי"ז, צדפטה ושלושה קוקוסים. דן החמיא למשה הפודל על כך שהיה ממושמע, ועידן תיאר את מהלך האירועים כ"התפתח מעין מחול" בפיוטיות הסאדיסטית הרגילה שלו.

סבאנה לא הסתפקו בלהטביע את הסירה שלנו (שמתם לב איך עברנו צד?) אלא גם רקדו על הדם, מה שמשגר אותנו מיד אל מחברת השירים של קפון:

הדובדבן שעל

הספינה של מנו ספנות

 טובעת

קצפת ועכברושים

עכברושים

וקצפת.

הבוהמה של ג'יבארו חוזרת לאי מוכה, מושפלת וחבולה. ליה מסכמת – "זה בא מתוך טוב הלב שלנו". כן.

ובינתיים על אי המתים:

ויקה מתמודדת מול שני גברים חזקים ויפים, ומולי. מולי בוגדנולי שכח שהוא בא מסבאנה ומספר שאם לא הוא, אז הוא בעד ויקה ונועם. אפשר להירגע, זה לא הוא.

המשימה – לאסוף קונכיות אדומות. ויקה הופכת קונכיות כאילו חייה תלויים בזה, נעם אוסף קונכיות כאילו לא כולנו כבר יודעים שהוא בגמר, רק מולינקה אוסף קונכייה, ואז מצמיד אותה לאוזן ומאזין לים. נו, האל נתן, האל לקח, יהי שם האל מבורך. מולי אמנם התחזק רוחנית על האי, אבל זה לא מנע מאלוהים לשגר אותו חזרה ארצה. היום – בוהמה, מחר – תפילין בהתנחלות תפוח. גו מולי.

ויקה מתפנה מהאי שלה ונועם מקבל סט מצעים מתנת ורדינון והולך להקים את חלקת האלוהים הקטנה שלו. נועם מותק, כל מקום בו אתה נמצא בתחתונים הוא חלקת אלוהים. נקווה שלא קטנה.

בג'יבארו תככי ההדחה כבר בעיצומם. נעמה רוצה לשמור את יעל כי היא נעימה. דן רוצה להעיף את יעל, אבל גם את אלכס כי לא כיף להתחבק איתו אחרי אתגרים. אלכס רוצה להעיף את מרינה כי יש לו משהו אישי נגדה שאנחנו לא סגורים עליו. משה החנאג' הנבלה מתחייב לכולם.

משימת החסינות האישית הייתה חביבה במיוחד, אני אוהבת אותה עוד בגרסא האמריקאית, אבל בניגוד לאמריקקים ששומרים הכל בבטן ופרצי כנות נדירים אצלם כמו אפיזודות השפיות של קפון, כאן כולנו כבר יודעים הכל מראש.

בידי מי היית מפקיד את חייך? אלכס.  תגובה – "לא כל כך הופתעתי", חכה חכה, תיכף ההפתעה תבוא. מיהו השקרן הטוב ביותר? דן. תגובה – "הם לא אמרו שאני שקרן הם אמרו שאני השקרן הטוב ביותר".  למשה לא מגיע להישאר על האי, אלכס הוא לא באמת מנהיג ולדן יש הכי הרבה סיכויים להגיע לגמר אבל גם לתקוע בדרך סכין בגב. אין הפתעה אמיתית, אבל עדיין, נחמד שדברים על השולחן.

משה כזכור הוא לוזר המחמד של ג'יבארו. לא לפי אלכס הפדגוג כמובן, שחושב שמשה הוא הכיתה הטיפולית שלו. "זו פשוט מצווה לאפשר לילד הזה לפרוח".

פרוייקט הפר"ח מגיב – "יש לי הסכם שכל דבר שאלכס אומר אני עושה", ומיד מפר את אמונו ומצביע נגדו. האמת? צודק, אם כבר להיות שפוט של מישהו אז עדיף של דן, הוא עוד מסוגל לגרור אותו איתו לגמר.

אי המתים – נועם בטנגה. ~הפסקה קלה להתנשפות~.

במועצת השבט אנחנו זוכים להאזין לנאום "אלכס בעיר הגדולה", בו הוא מתוודע  לחוסר הכבוד של הבוהמה (משה, אנחנו  לא בגינות שומרון יותר) ומתגלה במלוא הפולניה שהוא באמת.

"איבדתם צלם אנוש", מסכם כק. צטניק בשלל מלמולי "פלנטה אחרת".

 כמובן שהוא נשלח הביתה, לבד, בחושך. כלומר לאי המתים שם ישמש כמאכל לנועם.

בכתוביות מתברר שכולם הצביעו נגדו, אפילו משה שקרא לו אבא ולנעמה אמא. נו, אחרי שהוא רצח את אלכס נשאר לו רק לזיין את נעמה ויש לנו אדיפוס, מלצר, חולון.

הלקח היומי – ילדים, היזהרו מעורכי דין. ועצי באובב. ומורים להתעמלות.

ובפרק הבא – מיזוג גלויות, כשספרד פוגשת את אשכנז.

טה טה.