בזמן ששני השבטים שטים להם לקראת האיחוד, דן עדיין משחזר את חוויית ההדחה האחרונה. עכשיו זה הפך ל"איבדנו את אלכס". כן, דן, "איבדנו", כאילו זו לא המצ'טה הבוהמית שלך שננעצה בעורפו.

בשורת האיחוד התקבלה למרבה ההפתעה (שלי) בשלל חגיגות, קפון אפילו חוזר לתסביכי ההורות שלו, וסבאנה וג'יבארו הופכים אצלו ל"משפחה אחת גדולה". ומה תפקידו של קפון במשפחה? גאוות מדינת ישראל כמובן! אולי אחרי האימוץ המוצלח של משה נעמה תקבל גם אותו לאומנה. מצד שני, כמו שכולנו כבר יודעים, עם אמא כמו נעמה עדיפה כבר יתמות סולידית.

השבטים מקבלים בנדנות כתומות, סבאנה הדרמטיים קוברים את המטפחות הישנות שלהם בחול ומרינה מציינת ש"היה נחמד לחדש בגוון".

 לאחר חיבוקים מזויפים כולם הולכים למסיבת ההשקה, שמכינה אותם לחייהם כסלבז סוג ז' שמגיעים לפתיחות של ברים במתחם הירקון כדי להתחכך באורית פוקס. במסיבה יש את הדבר שכולם כמהים לו – מזון, ומה יותר טבעי אחרי 24 ימים עם אורז מאשר לאכול עוד אורז? אבל עם גזר. כמובן שגם בשר יש, מה שמרטיט את כולם חוץ ממשה הנקבה "אני התלהבתי מהחזה עוף".

דן ויעל היחידים שלא ממהרים לבלוס. פתאום הם מגלים בעצמם את רוחה של חנה בבלי ומתחילים לערוך שולחן. נו באמת דן, זה שאתה יודע להשתמש בסכין ומזלג לא אומר שאתה לא בהמה. מעט מדי ומאוחר מידי מותק.

לאחר התקיעה מרינה נזכרת שהדבר היחידי שיש לה בחיים זה התחת שלה ושגם זה בר חלוף, ומיד מתפנה לניסיונות אונס של מושיק. כמובן שעם הלשון של עידן לא נשאר הרבה מקום בתחת של מושיק, ככה שבינתיים אשתו יכולה להירגע, אם כי הוא מודע לכך ש"למרינה יש נתונים טבעיים מחמיאים". טבעיים?

בשלב הריקודים אנחנו חוזרים לשד העדתי. ג'יבארו המזרחים השמחים מפזזים את צעדי הסלסה שדן למד בקובה ומרינה מרביצה למשה בתחת, לטעמו "הריקוד היה יותר טוב מהארוחה". ברור מה, לא היית צריך ללכת על החזה עוף.  בזמן הזה כמובן שסבאנה מרוחים על הספות, מיובשים (לפי נעמה) כמו טוסט. ליה מתרצת – אנחנו זקנים.

 אבל רגע, פתאום מתברר לנו שגם סבאנה מזרחיים, אחרת איך אפשר להסביר את הערבית הספרותית השוטפת של ליה עם ה"צ'חמדה צ'חווא" או מה שזה לא יהיה שלה, שפירושו "תאכל ותישן"? את הפסטורליה והאחווה המשותפת אפילו קפון לא מפר, לשם שינוי הוא לא מנסה לרצוח אף אחד ומסתפק ב"נטרפד להם כל מהלך".   

אני מודה שבלימבו אני כבר די מתייאשת, זה היה הפרק המנג'ס ביותר עד כה. כנראה שממש כמו אלכס, גם אני מנהיגה סמויה כי מישהו בהפקה נענה לתחינותיי ואנחנו עוברים אל אי המתים. גם בו לא קורה הרבה, רק אלכס מזכיר לנו שהוא עדיין בסביבה, ועדיין מטורף. "ולפתע פתאום חבר האמת היחידי שהיה לי בשבט שוחה לו כמו דולפין". אוקיי, תשמור את התסביכים ההומוארוטיים שלך להדחה. נראה שעוד מישהו חוץ מיעל מאוהב בנועם.

בינתיים טאיינו מתחלקים לזוגות ויוצאים לטוזיג פלאס קינוחים פלאס יין.  

נעמה מוכיחה שגם היא יכולה לפלרטט כשהיא רוצה, אבל ממש כמו מולי, גם היא לא קונה את המשחק של מושיק.

דן נופל על ליה, ומיד פותח בהתנצלות, אבל עד שהוא יוכיח שהוא "גבר" היא כמובן לא פרייארית.

משה ושחר ביחד, טמבל מצא את מינו. השילוב ביניהם מזמן לנו חצי שעה על אסטרולוגיה (שנינו דליים, ה-ל-ם!) ומשה מחליט ששחר היא "בחורה חיננית, חמודה ואדיבה". וואלה? אנחנו עשרים וארבעה ימים איתה על האי ואנחנו לא יודעים עליה כל כך הרבה.

 וורה מרינה וגיא מקנחים במנאז' משלהם, גם בו לא קורה כלום.

הפינה של משה – ההתלבטות היא בין "הרגשתי כמו שייח' בהוואי" ובין "לא נראה לי שזה חלבי", אבל אלוהים, יש כל כך הרבה, נאלץ ללכת על "אני דלוק עליך, מושיק". אמנם זה פרומו לפרק הבא, אבל משה כולו הוא מן פרומו. או פלאשבק. או טעות עריכה.

יעל וקפון היו כמובן המעניינים ביותר, לא ברור למה, אולי בגלל שאף אחד מהם לא מפגר. יעל איבחנה ש"עידן היה מאוד סינתטי במפגש", כנראה שהיא מתגעגעת למאה אחוזי הכותנה של נועם. וקפון, כהרגלו, היה מקסים.

ממחברת השירים של קפון:

יעל

ה

ת

א

ה

ב

ה

בנועם. וטוב שכך.

שברנו אותה.

מתברר שהשבטים מקבלים את האי המדוגם של סבאנה, אבל בהגיעם הם מגלים שכל תכולתו נגנבה. "הלך הברזנט", הם ממלמלים ביגון ומיד מתפנים לבנות מחסה. טוב, לא כולם. מרינה דופקת שנ"ץ, דן מתבאס מהחיים, נעמה רוטנת על משהו אקראי וקפון חרד לגורלה של קוריצה. למרבה המזל מתברר שקוריצה לא שימשה כחזה העוף שמשה בלס, וקפון ממהר לשחרר אותה מהעץ אליו נקשרה, אתי אלטמן בדרך.

דן מאוד מתוסכל מכך שמושיק בונה סככה. "כמו איזה רס"ר בצבא", הוא מתבכיין. כן, קשה לראות אנשים עובדים, היה נחמד אם המקום היה נשאר מוזנח כמו המזבלה של ג'יבארו הא?

יעל מנסה להתעניין בגורלה העתידי אצל ליה שמבטיחה לה שהיא לא תעוף. לא ראשונה לפחות. אז מה יהיה? הנה האופציות:

1. נעם חוזר מאי המתים אחרי שאכל את אלכס, יש שוויון מספרי בין השבטים.
2. עידן רוצח בשוגג חבר משבט סבאנה, יש שוויון מספרי בין השבטים.
3. דן עף.

גיא מותח ביקורת על חוסר התפקוד של שבט גי'בארו ומשתמש במשפט הקפוני " ראינו, למדנו, הסקנו מסקנות", דן ממשיך לחפור על מושיק, "הרג לנו את שמחת החיים". כן, מושיק דרך על דן, הפרח התמים והיפהפה וגזל ממנו את התום והנעורים.

ובינתיים על אי המתים: אלכס מול התאום שלו בקרב משמים בו הוא שוב מפסיד ומכריז "גיליתי את אלכס האמיתי", שהוא? נועם?

נועם מקבל במתנה שנורקל, מתנה שמתחרה בביעוסה רק במכתבים מהבית.

 בטאיינו השבט עוסק בצביעת הדגל, מה שמספק סוג של הרפית ריטאלין לילדי הווראייטי על האי. בתור ציונים הם כוללים בדגל מגן דוד, מנורה, יונה, עלה של זית, לוחות הברית, שבעת המינים, חמסה וטלאי צהוב.

עם כל היהדות הזאת יצא להם קצת ערבי לא? ליה בטח תמצא פתגם מוסלמי עתיק שיתאים לסיטואציה.

זהו. בערך. נראה לי. לדעתי בחלקים מסוימים מהפרק ניקרתי אז אתם מוזמנים להשלים.

 נקווה שהעניינים יפסיקו להימרח כי גם לי הם גוזלים לי את שמחת החיים.

לילה טוב,

ש., בוהמה.

ולקינוח, פינה אורחת - "שירת הסטיקר". והפעם, הסטיקר של משה: