הו אלוהים איזה פרק, אני סחוטה רגשית.

מסכנה ליה, לא רק שהעיפו לה את גיא שהיה כמו וורה בשבילה, גם רוצים להפוך את האורז שלה לעיסא חביסה. אנחנו לא יודעים מה זה כי אנחנו לא משה, לכן המתרגמים פירגנו לנו סוגריים קטנים – דייסת אורז. נשמע מעניין, מאוד אתני, כפי הנראה נפוץ רק אצל הילידים בערבות חולון ובאזורים מסוימים של כרמיאל. דן השקרן מנסה להצדיק את בגידתו בגיא – "זה לא שאמרתי לו שאני אקח אותו עד הסוף" נכון, רק אמרת שלא תצביע נגדו, סמנטיקה. לא נורא, הוא יכפר על זה בהמשך הפרק במהלך אסטרטגי מוצלח. כנראה שכולם גם הבינו וגם הפנימו את הערתה של ליה על כך שהולך להיות חבר מושבעים ושכדאי להם לשים לב איך הם מתנהלים, מה שמוביל לפרק אנושי למדי, שאמנם היה פחות מעניין מהפרקים אצל אחינו בסין (אנחנו עם ז'אן הו!) אבל גרם לי לחבב את נעמה. גם זה משהו.

משימת הפרס כוללת  הפעם הפלת היריב מהרפסודה בעזרת משיכת חבל. הפרס – דרישת שלום מצולמת מהבית פלוס שיחת טלפון פלוס פיצות שכרגע בגדר סוד.

עידן ודן (שני הענקים מסבאנה ומג'יבארו!) מקבלים את הזכות לבחור את קבוצותיהם, מה שיוצר קבוצה חזקה, וקבוצה שכוללת בתוכה את שחר ומשה. הקבוצה של דן מנצחת, (למקרה שמישהו תהה) והפיינליסטים הם דן ונעמה. דן, כפי שחזתה שותפתי בתחילת הפרק, מוותר לנעמה באקט הרואי ומחוכם ונופל למים. אם למישהו עוד היה ספק שדן יהיה בגמר, זה המהלך שיוביל אותו לשם.  "כנראה שגם לדן יש רגשות" רוטנת נעמה ויודעת שעכשיו היא חייבת לו, הגירל פאוור נמוג לו בערפל.

אבל העניינים לא כאלה פשוטים, נעמה נאלצת לבחור – או לוותר על שיחת הטלפון וכולם יקבלו קלטת ("קסטה" לפי משה), או לשמור את שיחת הטלפון ולהתעדכן במצבו של אביה המוקרן. בעקבות מבטים עוינים ממרינה וליה היא מוותרת על שיחת הטלפון.

לכבוד הפרס כולם מתכנסים תחת סככת קש אל מול טלוויזיה קטנה. לא יכלו להביא איזה פלזמה בחסות טושיכסה?

משפחתי וחיות אחרות

דני הוליווד – משפחתו של דן היא בדיוק מה שציפינו ממשפחת פורסטר העשירה. אשכנזים נאים ותחרותיים, ששמים את הישגי הילדים בראש מעיניהם ובסך הכל מעוררים סימפטיה, גם אם לא מרגשים.

מדד ביזאר – 1. הכסף הוא כנראה הדבר המעניין היחידי בבית מנו.

עמוד האש – עידן חושף עוד טפח מסיפור החיים המרגש שלו -  הוא משלם משכנתא כבר מגיל עשרים. אמו (הוא ארץ ישראל במיטבה) גידלה אותו לבד אבל לכבוד הצילומים גם אביו (הוא כמו הרצל) הגיע והקפיד לשמור על צו ההרחקה שכפי הנראה הוציאה נגדו ונותר חמישה עשר מטרים ממנה. כמובן שברגע זה כולם מתחילים ליבב, גם אני חטאתי בדמעה, מודה.

מדד הביזאר – 7. עוני פטריוטי המלווה בחשש מההוצאה לפועל וביטחון מלא שבבית זה צומח לו משה דיין הבא.

ממחברת השירים של הרצל:

בטאיינו ייסדתי

את

מדינת היהודים.

האלופה – מסתבר שמרינה מגדלת אחות קצת פחות פוטוגנית, ושבעברה הייתה ממש מרינה שראפובה. מאז עברו הרבה מים בירקון ומשראפובה כנראה רק הגניחות נותרו, אבל מרינה עדיין דומעת למראה גביעי הטניס. ליה מפרגנת – "מרינה והמשפחה המצחיקה שלה". מי שמדברת.

מדד הביזאר – 6. הספורט הלבן המלווה בלחץ קומונצ'י משהו להישגיות? תמיד פוטוגני.

מונית הכסף -  אחרי שליה קטלה את המשפחות של כולם, אנחנו מגלים מדוע היא מראה רק תמונות של הבת המהממת שלה. בעלה נראה כמו נהג מונית, ואמנם הוא בנה לה חתיכת וילה באשדוד, אבל עדיין מתעוררות תהיות מאיזה עץ היא הורידה אותו. כן, אשת החברה הגבוהה נשואה לבבון מצוי. נעמה מוסיפה – "כמו אוריאו קוקי, שחור ולבן". כנראה שמיקו הוא ההגדרה של ליה ל"גבר".

מדד ביזאר – 6. מיזוג גלויות זה תמיד מרתק, והשמירה על המסורת הרוסית של הסבתא בסלון ראויה להערכה.

 הבורגנים– ליעל שלושה אחים, שניים מהם עונים לשם הצופן אשד ומעיין, ובסביבות שלושים אחיינים מרווחי שיניים. נראים אנשים מהסוג של ארץ ישראל הישנה והטובה, מעניינים באותה המידה.

מדד ביזאר – 2. רק כי לא יודעים איפה ההורים.

אופטימיות קוסמית – לשחר אמא היפית שמתגעגעת לשוחח איתה על הא ועל דא. שחר מתגעגעת לבאנג שלה בזולא בסיני.  אמא נוסעת לדרום ומצלמת לה מזכרות מהקומונה או האשראם או איך שלא יקראו לחור הזה שהיא גרה בו במדבר. ליה לא מבינה איך אפשר להתגעגע לקירות ולזולא. מי בכלל מנסה עוד להבין את שחר?

מדד ביזאר – 5. היצור היחידי שמצליח להיות גם מוזר וגם לא מעניין.

אמאל'ה – נעמה מציגה לנו את רועי המתוק ואת בעלה שהאמת נראה בחור מתוק ועדין גם הוא, במיוחד לאחר ההלם ממיקו. נעמה מתחבטת בשאלה "איזו אמא אני". וליה פותרת את התעלומה – "יש לה ביצים בגודל של בת יענה".

מדד ביזאר- 6, לפחות עד שלרועי תצמח עוד שן.

עבודה ערבית -  משה. ההורים שלו לא שלחו לו כלום.

מדד ביזאר – 10. מה זה העבר האפל הזה? מה משה עשה על מנת לזכות בהתעלמות הורית כל כך חמורה?

משה מתבכיין, והאמת שבצדק. הפינה של -  "מאוד רציתי קלטת, אפילו לא קלטת, תמונה עדכנית, בלי קול". תכל'ס, פדיחה. לא יכלו לארגן לו איזה קסטה מאח או אחות? גלויה מדוד? משהו? לא נעים. הצורך שלו לפרוש להתבודד בצד מובן, כמובן שהפיצות קצת הורסות את המומנטום האמפתי, אבל אין מה לעשות. הרי אף אחד לא היה משאיר לו סלייס, סביר להניח שאפילו לא אמא שלו.

אי המתים! נועם חוזר למכנסיים L. מסתבר שהיה לו קלקול קיבה, עקצו אותו מלא יתושים והעז בוכה בלילות. מה יותר קשה? הוא תוהה בפילוסופיות, אנשים או בדידות? ובכן נועם, מבדידות האנשים הופכים קשים. מזל שגיא בא ומונע מנועם מלפתח סכיזופרניה פרנואידית שתוביל אותו בסופו של דבר לשסף את גרונה של קורעיזה עקב חשש שתחבל לו במגרד הקוקוסים.

בטאיינו כולם נפתחים מסביב למדורה. הקלטות חיברו אותם ונהיה שם דביק למדי. מזל שעוברים למשימת החסינות, עוד סיפור מרגש וגורר חיבוקים אחד של עידן על איך קיבץ נדבות בעיר התחתית בחיפה והייתי מקיאה.

משימת החסינות נפתחת בליה שמצטטת גדולים ממנה (מיקו) "תחשבי טוב, יהיה טוב". ליה, כזכור, לא מסוגלת לחשוב משהו בלי שמץ של מרמור, אז גם הפעם לא הולך לה.

הפעם חולקו חברי השבט לצבעים, כל אחד מהם קיבל מספר ריבועים בצבע שלו, בהם היה אמור לפגוע באגוז קוקוס. כמובן שכולם פגעו בצבעים של אחרים. חוץ מכמה שלא פגעו באף צבע, שחר למשל. בסופו של דבר, לאחר שמרינה מעניקה לאגוז קוקוס שוחד מיני היא פוגעת בצבע שלה ומקבלת את החסינות האישית.

בפרק הבא- שחר נשלחת בחזרה לקנות לונגים בשוק רמלה לוד.

נשתמע