אני לא ידעתי שזה יחזור על עצמו. פשוט לא חשבתי שזה יקרה שוב.
כל השנים האלה, ובעצם כשחושבים על זה מאז היסודי זה קורה?
מאז הפעם בכיתה ד' שגרמת לי לשבת ולזכור את זה בעלפ"ה. מאז הכול התחיל.
הצעקות, ההסברים הלא יוצלחיים, חוסר ההבנה, כמות הכסף, והזמן.
כל זה חוזר על עצמו שוב ושוב כל הזמן.
נמאס לי ממך! נמאס לי!
אני לא מצטערת שאמרתי לך שאני שונאת אותך.
כל השנים האלה, שאני כל כך מנסה. וכואב לי , ואתה בכלל לא יודע שאני בוכה.
ולא סתם בפנים. הכול בגללך! כן בגללך. אם רק היית פעם אחת אומר לי
את תצליחי כמו שאף אחד חוץ מאנשים הכי פחות קרובים אמרו לי, אולי זה היה משתנה.
אפשר לחשוב שאני כלום בשבילך, למרות שגם את זה כבר אמרת לי פעם.
ועכשיו? לא אכפת לי אפילו אם תגיד לי שאני כבר כלום בשבילך, שפעם הייתי יותר,
שתתייחס אליו יותר, שתתעלם ממני. תעשה הכול! רק אל תתלונן אחר כך עליי!
אתה חושב שאני לא רואה מה קורה? אתה חושב שזה לא מפריע לי ?
שזה קורה כי אני לא משקיעה? כן? בגלל זה? אני לא חושבת שמישהו שם איי פעם
השקיע אפילו חצי ממה שאני עושה. ותראה , הם דווקא מצליחים.
ומי אתה בכלל להגיד לי "למה את משווה את עצמך לאחרים" שזה בעצם מה
שעשית לי כל החיים שלי, וזה הרס לי את הילדות!
ויודע מה? אני לא יכולה לדעת למה. שלוש פעמים בשבוע מהחופש במוצי שבת אפילו
ניסיתי, הלכתי, ותתפלא הבנתי. אני תמיד מבינה! ולא הצלחתי. ניסיתי הכי שיכולתי.
קיוויתי, ולא רק שזה התפוצץ לי בפנים, אתה רק הוספת לזה!
והלוואי היית בכלל מודע למה שקורה או עובר עלי.
אבל לא משנה כמה אני אבין, אתה אף פעם לא תבין! יודע למה? כי אתה אפילו לא מנסה.
נמאס לי שאתה צוחק לי בפנים! נמאס לי. הצחוק הזה משאיר לי צלקת כל פעם שהוא מתגלגל.
תפסיק לצחוק עלי! זה לא עוזר לי. הלוואי אי פעם היית מבין איך זה כשצוחקים לך בפנים
כשאתה מנסה אבל לא מצליח. רק הייתי רוצה לשמוע את המילים האלה "אל תדאגי
את תראי את תצליחי תנסי יותר אני אעזור לך".
אבל יודע מה? אני לא אצחק לך בפנים. אף פעם. כי יש לי עוד קצת כבוד אליך.
כי לא הייתי רוצה שתרגיש כמוני. כאילו באלך לתקוע את הראש בקיר ולהשבר יחד איתו.
אני לא טיפשה! לא הייתי לא עכשיו ולא אהיה.
אני אצליח, אני אוכיח את זה לך, בטח שלך, והכי חשוב לעצמי.
אני עוד אהיה מוצלחת.
וכשזה יקרה, אני זאת שתצחק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Klary^^