Winter has returned and it always looks like rain
I can't remember anything... anything
Inside the absolution is to come
And appetites are bittersweet I think I'm coming home
A chance to give up Avarice has marked my one regret
The child of burning time has gone, he hasn't come back /he hasn't come back yet
Before I tell my story please consider who I am
I missed my window years ago, I'm doing all I can
A tragedy is commonplace but in the end they go away
A skin is still the only stain I'm left to wear in shame
And I cut my need into my heart, I tear it all apart
I beg you burn me away, I won't become your hero just to fight the life I saved
Burn me away, I won't give up tommorow just to lose it all today
אין לי כוח יותר. פשוט נמאס לי. בדרך כלל אני לא מוותרת בכזאת קלות
אבל אני לא יכולה יותר. נמאס לי לחיות. לא באלי לעשות את אותם דברים
לא בא לי להתעורר ליום חדש, לא באלי לעבור את היום, פשוט לא מתחשק לי
שום דבר. באלי להרדם ולא להתעורר יותר ושאף אחד לא יזכור בכלל שהייתי
קיימת. אין לי אפילו איך להסביר את מה שאני מרגישה בפנים.
זה לא יתפוצץ, וזה גם לא ישאר בפנים. זה פשוט מתפוגג.
ואני אעלם ביחד עם ההרגשה הזאת, ואולי זה יעזור..
התקופה הזאת לא עוברת. "זה לא נראה שהיית עצובה".
בטח איך זה יראה שאני עצובה? זה כבר חלק ממני שאי אפשר לשים לב.
ואולי גם עדיף ככה. אני לא צריכה שישימו לב שמשהו לא בסדר איתי
כי מספיק לי שאני יודעת.
I burn away
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Klary^^