נמאס לי כבר!
נמאס לי מכמות ההתאכזבויות הענקיות האלה בזמן האחרון.
אני לא מאמינה שאתה עשית דבר כזה מאחורי הגב שלי ואח"כ התנהגת כאילו כלום לא קרה
וחשבת שאני לא אדע מכל מה שאמרת וציפית ממני לסמוך עליך בטענה שרק רצית לעזור.
אם זאת עזרה, אז אני אצמיח כנפיים><.
ואתה? הסתמכת על העובדה שהתרחקנו בשביל לבוא להאשים אותי בהתרחקות הזאת
ועכשיו אפילו לא אכפת לך מהנסיון שלי להחזיר את מה שהיה.
עליך בכלל אין דיבור, אני לא מבינה מה יש לך בנפרד או איתי..
אפילו לא דיברת איתי היום בידיעה שזה אחד מהימים המיוחדים שלא בטוחה
כמה זמן הם עוד יחזיקו=\
ואנחנו? צביעות צביעות צביעות. שלושתינו בנפרד וביחד..לאן זה כבר יגיע?
ואיתכם? אני פשוט לא יכולה.
את? בטוחה שאת גברת מושלמת שמותר לה הכול. רק מעירה מהצד לחזק את הדברים שלו בשביל שהוא לא יצעק אח"כ גם עליך. אבל כשהוא כן יצעק או צועק את תתגונני וכן תעמדי בצד שליאחרי הכול כששנינו מושפלות אנחנו עומדות מולו. תמיד אותו פתרון שלא יצא לפועל כי שנינו יודעות שאנחנו לא רוצות אותו.
אתה? אני לא בטוחה אם המילים מיותרות..אבל כל בוקר תמצא את הדרך לחפור לי עמוק
עד לקרביים ולשפוך לי אותם החוצה עם כל השאר. אני לא יכולה ככה יותר.
נמאס לי שאתה כל הזמן מתלונן עלי, צועק עלי, לא נותן לי לחיות. הרבה אני לא מבקשת,
האמת אני בכלל לא מבקשת. אתה רק חושב שאתה מכיר אותי אבל נדמה לי שאף פעם לא הכרת. אתה חושב שלך הכי קשה עם הורים כמו שלך, אולי באמת קשה איתם.
וחשבתי שדווקא בגלל העובדה הזאת אתה לא תתנהג כמוהם ותרצה להיות שונה.
אבל כמו שאומרים "התפוח לא נופל רחוק מן העץ" אפילו אם העץ חלול.
אתם עדין מתפלאים על איך שאני מדברת ומה שאני עושה. אבל אם רק הייתם רואים מה
אתם עושים, אולי הייתם מפסיקים להתפלא מזה.
אתם חושבים שלא אכפת לי מחוסר ההצלחות שלי, חושבים שאני לא מתעניינת בכלום.
אתם לא מבינים למה אחרי כל כך הרבה שנים של נסיויות והתמדות אני עדין לא מצליחה..
ובכן, אם רק אני הייתי יודעת הייתי עונה לכם בכבוד. אם רק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Klary^^