נראה שאני חייה את החלום של שלשום.
כל פעם שאני מנסה להרדם אני רואה את החלום כמו טייק אחד של
סדרת אנימציה, 24 פריימים בשנייה.
אבל זה כבר לא סדרה ולא דמויות שמישהו המציא..
למרות שכשחושבים על זה ככה זאת באמת יכלה להיות סדרה.
אחת גדולה עם יותר מדי דמויות.
מי יחליט אם זאת טרגדיה או קומדיה? מי יגיד לי עד כמה התפקיד
שלי בסדרה הזאת חשוב כמו שהייתי רוצה שהוא יהיה?
אותו חלום שחוזר על עצמו אבל רק בתור מראה.
לא שחכתי את החלומות האחרונים, ואני לא יודעת למה ולא מבינה למה.
אני מנסה להרדם ורואה רק "טייקים" מול העיניים.
כשאני סוףסוף נרדמת זה כבר חלום אחר.
מה שנקרא להתעורר למציאות אחרת, שונה אבל מתוך שינה.
זה אפשרי בכלל?
אם לא היתי ישנה עדיין הייתי חולמת?
הלוואי והייתי יודעת מה זה אומר.
אני כל כך כל כך רוצה וכלכך כל כך לא רוצה לחזור לפעם.
להזכר בדברים של פעם זה פשוט כואב ומשמח בו זמנית.
היו המון דברים טובים אבל גם רעים. כמו בכל תקופה. ואני יודעת שיהיו
עוד הרבה דברים טובים וגם רעים בעתיד אבל לפעמים זה נראה
שלחיות את העבר זה יותר פשוט. כי הוא כבר עבר.. יודעים מה היה בו.
זה נותן תחושה כל כך גדולה של לנסות לתקן את מה שהיה..
שלא מנסים לתקן דברים שעלולים לקרות עקב זה שחיים בעבר.
זה כאילו אני תקועה בין שני עולמות מכל בחינה אפשרית. מה אני זאת
שיוצרת את הגבול הזה בין שני דברים? יותר מדי שאלות ללא תשובות.
ואיך זה שכרגיל כשמצפים למשהו ממישהו קרוב אליך הוא מאכזב הרבה יותר
ממישהו שלא מצפים ממנו והוא לא כל כך קרוב?
למה אתה לא יכול פשוט לנסות לתקן את הטעויות שלך במקום לחזור עליהן
למרות שהערתי לך על זה כל כך הרבה פעמים=\
נמאס לי לצפות כבר מאנשים קרובים שנותנים לי הרבה פחות מאחרים.
ונכון לעכשיו אף אחד מהאנשים האלה כבר לא נותן כלום.
זאת הייתה הקלה גדולה לדבר איתך. תודה שהקשבת לי. אני אוהבת אותך מלא3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Klary^^