who needs words?

אין שום דבר כנראה שהוא טוב מדי באמת כדי להראות אמיתי.

איזה הרגשה של בזבזנות וריקנות.

אני פשוט לא יכולה יותר. מתי זה כבר יפסיק לקרות לי=/

אני חושבת שהבנתי עכשיו למה כל מה שאי פעם כתבתי

בתור סיפור היה כזה מושלם בלי שום בעיה.

כי בחרתי להיות עיוורת ולבנות לעצמי משהו שלא באמת קיים.

כי תמיד הבועה שלי הייתה מלאת חרא והבאתי את זה על המציאות

והפכתי את זה לעוד יותר חרא כשבעצם כל זה לא היה קיים

אז לפחות משהו אחד היה חייב להיות מושלם. הדמיון.

ועכשיו כשגם זה התפוצץ לי בפנים כנראה שאצטרך לבנות

עוד משהו. כי אני כבר לא יכולה לדמיין דברים שלא קיימים..