והיא נותרה לה לבדה על הכיסא השבור.
גופה חצי עקום בעודה מנסה לשבת כאילו הכיסא מעולם לא נשבר.
במשב רוח אחד צמרמורת עוברת בגופה ומותירה נקודות
על עורה הלבן והעדין. היא אינה מרימה את ראשה מהשולחן.
היא יודעת שהדבר היחיד שתוכל לראות זה את התריס הסגור,
ואת הוילון מתנדנד לו כאילו הוא רוקד לצלילי הרוח.
היא כבר מזמן שקעה בעולם אחר, וכבר מזמן הדבר היחיד
שהיא מרגישה הוא את משב הרוח.
עוד מעט הוא יבוא ויסגור את החלון, בדיוק כמו שסגר את
שאר החלונות של חייה, ולא יותר לה לנשוף אפילו אוויר.
עכשיו היא רק יכולה לחכות לנפילה מהכיסא השבור
שיותיר אותה לבד שוב, על הרצפה הקרה שתביא את אותה
התחושה המוכרת. אולי הוא עוד יבוא ויכסה אותה,
ואולי הוא יגיד לה ששם יותר טוב, אבל היא כבר
לא תוכל לשמוע. הוא יכסה אותה בשמיכה הדקה,
והדבר היחיד שהיא תוכל לראות כל עוד עיניה פקוחות
למחצה, הם החריצים שיש בשמיכה שבקרוב היא לא תוכל
לקבל אוויר דרכם. והיא נותרה לה לבדה על הרצפה הקרה
כאשר הדבר היחיד שמנחם ומחמם אותה היא השמיכה הדקה.
והכיסא הוא זה שמגן עליה מאחורה אפילו שרגלו שבורה,
והוא כבר מזמן אינו טוב לישיבה.
והיא תהסס אם לסגור את עיניה עד הסוף לפני שזה יקבע
את גורלה. היא תיקח רק עוד נשימה אחת, ותצלול לתוך
הנהר האין סופי של השלווה.
כעט היא במקום בטוח יותר. שניהם יודעים.
.So break me down if it makes you feel right
And hate me now if it keeps you alright
You can break me down if it takes all your might
'cause i'm so much more than meets the eye
שלא תחשבו אחרת לרגע!