who needs words?

Winter has returned and it always looks like rain

I can't remember anything... anything

Inside the absolution is to come

And appetites are bittersweet I think I'm coming home

A chance to give up Avarice has marked my one regret

The child of burning time has gone, he hasn't come back /he hasn't come back yet


Before I tell my story please consider who I am
I missed my window years ago, I'm doing all I can
A tragedy is commonplace but in the end they go away
A skin is still the only stain I'm left to wear in shame
And I cut my need into my heart, I tear it all apart
I beg you burn me away, I won't become your hero just to fight the life I saved

Burn me away, I won't give up tommorow just to lose it all today

אין לי כוח יותר. פשוט נמאס לי. בדרך כלל אני לא מוותרת בכזאת קלות

אבל אני לא יכולה יותר. נמאס לי לחיות. לא באלי לעשות את אותם דברים

לא בא לי להתעורר ליום חדש, לא באלי לעבור את היום, פשוט לא מתחשק לי

שום דבר. באלי להרדם ולא להתעורר יותר ושאף אחד לא יזכור בכלל שהייתי

קיימת. אין לי אפילו איך להסביר את מה שאני מרגישה בפנים.

זה לא יתפוצץ, וזה גם לא ישאר בפנים. זה פשוט מתפוגג.

ואני אעלם ביחד עם ההרגשה הזאת, ואולי זה יעזור..

התקופה הזאת לא עוברת. "זה לא נראה שהיית עצובה".

בטח איך זה יראה שאני עצובה? זה כבר חלק ממני שאי אפשר לשים לב.

ואולי גם עדיף ככה. אני לא צריכה שישימו לב שמשהו לא בסדר איתי

כי מספיק לי שאני יודעת.

I burn away

לא ידעתי שאגיע למצב שלא בא לי לקום מהמיטה, להתחיל את היום,

לעשות בו את מה שאני תמיד עושה ולהתעורר מחר.

החלטתי פשוט לא להתעורר.

הכול כל כך מעורבב, מוזר, אין לי לאן לתקוע את עצמי כי אני תמיד אעמוד באמצע.

אם זה בין שניהם, או בין שניהן. ובסוף? אני נשארת בלי כולם בכלל.

זה מה שאני צריכה? להשאר לבד? או להחליט איזה מהם או מהן אני רוצה?

למה אי אפשר להשאיר את ארבעתם? למה אני חייבת להחליט את ההחלטות האלה=\

תמיד ניסיתי להגיד את האמת, אבל לפעמים האמת של אחרים יותר קשה לי

אפילו בלי שהם ידעו אותה..

נראה לי שאני כבר לא מצליחה לשמור על כלום. ואני אפילו לא שמתי לב איך ומתי

זה קרה. לפעמים העובדות שנמצאות איתי, גורמות לי לרצות לחזור לעבר

אפילו ששם היה לי הרבה פחות טוב. ונכון, לחיות את העבר זה לא פתרון

לחוסר הצלחה בהווה, אבל אין לי לאן ללכת. אני לא רוצה לברוח,

אבל זה מה שאני עושה. הכול פה התערבב יותר מדי, ויכול להיות שהגיע

הזמן לנקות את המיקסר ולהתחיל להכין שייק חדש.

אך השאלה היא, האם להתחיל דף חדש עם האנשים שהיו פעם, או לעבור

הלאה עם אנשים חדשים ולנסות לשחרר..[?]

הלוואי יכולתי לעשות צעד כלשהו.