לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עלילותיה של שמרית...



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2008

ננדי לפעולה תעלומה בכתב חרטומים...


הצלצול  בדלת

היום האחרון של חופשת הקיץ קרב לקיצו. חברי הננדי עשו תחרויות בבריכת  השחייה השכונתית במהלך כל היום וכעת התיישבו בחצר המפקדה והביטו  בשמיים. "חבל שהחופש נגמר ומחר חוזרים  ללימודים".אמר דרור ונאנח  בלי סוף  מרוב  עייפות "כן  אתה  צודק  אבל..."אמרה  ים  וכולם  קטעו  אותה  "למה  את  מתכוונת  ב 'אבל'?" שאלו בצעקות " התכוונתי  שעכשיו  נוכל  לחזור  ולתכנן   מבצעים  חשאיים, נפסיד  לימודים  ונצא  להפלגות" אמרה ים  וכולם  הביטו  בה  בתימהון "אומנם  נחזור  למבצעים  ונפסיד  לימודים  אבל  ההפלגות הן פשוט  סיוט" אמרה  נוי  שהייתה  הקטנה  מבין  ילדי  החבורה "לשם  שינוי  אני מסכים עם  נוי" אמר נועם   סגנה  של  ים  מייסדת  החבורה. "אם  לומר  את  האמת  הדבר  הטוב  היחיד  בהפלגות  הוא  לשכוח  את  המשפחה  ולהתרכז  בתכנון  המשימה  ודרך  הביצוע".אמרה ים "כן  והטיולים  אחרי  זה, המסעדות ,השבחים  באמת  נהדרים  אבל  אתם  יודעים  מה  הכי  טוב  בלהיות  בננדי?"שאלה  נוי "לא" אמרו כולם פה אחד."שיש  חברים  טובים  כמוכם"  אמרה  וחיבקה  את  חבריה  לננדי.  כעבור  דקות  אחדות  התקשרה  ים  לפיצרייה  והזמינה  פיצות. 30  דקות  על  השעון  והפיצות  הגיעו. "בתאבון  לכל  הננדי" אמרה  ים  שהרי  היה  זה  תפקידה  לנהל  ימים  כמו  אלו  לפתע  נשמע  צליל  כמו "ווווויוווווווווויוווווי" היה  זה  הפקס  שצפצף  בחוזק  כה  רב "מישהו  מחכה  לפקס?" שאלה ים "לא" ענו  כולם "אבל  כדאי  לבדוק" המשיכו  ואמרו  ולפני  שהספיקו  לומר  מילה  נוספת  חזרה  ים  כאשר  בידיה  מפה  וצופן  שהגיעו בפקס "כתוב  ממי זה?"  שאל  דרור "לא"  אמרה  ים" אבל  למה  זה  הגיע  דווקא  לכאן?" שאלה  נוי "את  לא  מבינה? מישהו  רוצה  שנפתור  את  התעלומה  הזאת" אמר  נועם "אבל אם  זה  נכון  למה  אין  כתובת פקס?" שאלה  נוי  והתעקשה  לקבל  תשובות . "את  פשוט  קטנה  מדי" צעק  נועם" ואתה  סתם..."התחילה  נוי לומר "לסתום  פיות ועכשיו!"צרחה  ים  וחזרה  למפקדה. "בשביל  מה  ייסדתי  את  החבורה  אם  כולם  מתווכחים כל  הזמן?" מלמלה  ים  לעצמה  ורצה  לביתה   בבכי. למחרת היום, כאשר עברה ים בבוקר ליד המפקדה- ראתה דבר משונה: הדלת פרוצה והשולחנות, הכיסאות והחצר שרופים. נועם ודרור שהבחינו בים מרחוק צעקו לה בעודם רצים לכיוונה "למה עזבת אתמול מוקדם?" והם עצרו כשהבחינו במפקדה השרופה "לא נותר זכר..." אמרה נוי שרצה מאחורי דרור ולבסוף התעכבה מאחורי כולם "למה עשו את זה?" שאלה בעצב "המפקדה הייתה כמו בית לכולנו, אבל צריך למצוא רמזים למי עשה את זה ולמה" אמרה ים בהחלטיות. "אני מסכימה" ענתה נוי "גם אני" "ואני" אמרו נועם ודרור "אם כך, אז כולנו ניפגש כאן בסוף יום הלימודים ואז נחליט מה לעשות" אמרה ים וכולם צייתו. בשעה 14:30 כולם כבר הגיעו: נוי, נועם, דרור וים, כולם התייצבו לפקודתה של ים והתחילו להעלות רעיונות לפתירת מקרה המפקדה השרופה. לאחר שעה שלמה של משחקי אסוציאציות בנושא השריפה הפתאומית ידעה נוי מה לעשות ושאלה את נועם "האם מצלמות האבטחה עמידות באש?" ובדיוק באותו הרגע הבינו גם דרור וים מה צריך לעשות "כן, את צודקת" ענה נועם לנוי "אז בעצם כל מה שאנחנו צריכים זה רק..." התחילה ים לומר "להיכנס למערכת מצלמות האבטחה ולראות מי עשה את זה ומתי! בוא'נה נוי, את גאונה!" המשיך דרור את ים. "דרור, נועם, הוציאו את כל מצלמות האבטחה והביאו אותם אליי! נוי, רוצי למפקדה הראשית והביאי מחשב נייד ואני אחפש רמזים בתוך המפקדה השרופה" אמרה ים "את בטוחה שזה לא מסוכן שתיכנסי עכשיו פנימה?" שאל דרור את ים בדאגה "אל תדאג, אני אשמור על עצמי, לא יקרה לי כלום" ענתה ים וחייכה אל דרור חיוך שובב. כל הילדים החלו בעבודותיהם. נועם ודרור צפו בסרטונים ממצלמות האבטחה במחשב שהביאה נוי ובינתיים חיפשה ים רמזים בתוך המפקדה  השרופה. כעבור שעתיים של חיפושים נשמעה צעקה מכיוונה של ים "חבר'ה, בואו מהר! מצאתי פה מצית עם שם חרוט עליה! דרור הבא מיד כפפה סטרילית!" היא צעקה בעודה מנסה להשיג בטלפון את מנהל המפקדה ואת סגנו. "הלו" נשמע פתאום קול מוכר מצידו השני של הקו "אבא, מישהו שרף את המפקדה! בוא הנה מהר והבא איתך גם את מנהל המפקדה!" צעקה ים בחוזקה אל תוך הפלאפון. ברגע שסיימה את שיחת הטלפון נתנה ים את המצית לנועם שהוא מומחה לשפות. 10 דקות לאחר מכן הגיע מנהל המפקדה ואיתו עוזרו הנאמן: אביה של ים. "הגענו מהר ככל האפשר, מישהו נפצע?" שאל מנהל המפקדה בעוד הוא מתנשם ומתנשף מהריצה למקום "דרור! נועם! הביאו מים!" הורתה ים לשני הבנים שעמדו שם פעורי פה ממהירותם של אנשי המפקדה. לאחר ששתו שני המנהלים כוס מים החלה מלאכת פינוי המפקדה. בזמן הפינוי שאלה ים את נועם "נו? יש תוצאות?" נועם הביא לה את התרגום המלא של ראשי התיבות שהיו כתובים בערבית על המצית הכסופה "מנאר איג' אנטי ננדי" קראה ים בקול את התרגום "אתה בטוח שמדובר פה באנטי ננדי?" שאלה ים וקיוותה לתשובה שלילית "בטוח לגמרי... אבל אין לי מושג מי זו מנאר איג' " ענה נועם. ים פנתה אל אביה ובידיה המצית והתרגום היא הראתה לו אותם ואז שאלה "אבא, מי זו מנאר איג'? ומה זה אנטי ננדי?" האב הביט על המצית "אנטי ננדי?! מה פתאום! מנאר בחיים לא הייתה מצטרפת לשם!" רתח אביה של ים מרוב כעס. שניות אחדות לאחר מכן לקה האב בהתקף לב והובהל לבית החולים איכילוב. בבוקר התעוררה ים מוקדם מאוד ולפתע הופיע מולה נועם "מה אתה עושה פה? ולמה אני לא עם אבא שלי?" שאלה ים ופיהקה "אז ככה, קודם כל בוקר טוב, דבר שני הבאתי אותך לכאן באמצע הלילה ודבר שלישי, אני לא היחיד שנמצא כאן עכשיו" אמר נועם וחייך מפה לאוזן "למה אתה מתכוון?" שאלה ים "האוכל מוכן!" נשמע קולה של נוי מהמטבח "דברי חלש! רק התעוררתי!" צעק עליה דרור. "מה גם הם כאן?" שאלה ים "קום מהר יותר!" צעקה לו נוי "והנה המריבה היומית מתחילה" אמרה ים "וכרגיל נוי מתחילה במריבה" המשיך אותה נועם ושניהם צחקו ובאו לשולחן "וואו! פיצית, הכנת את האוכל בעצמך?" שאל נועם "שתוק ותאכל!" ענתה לו נוי "תגיד דרור, מי באמת הכין את האוכל?" שאלה ים בלחש "אני הכנתי את האוכל והשוקו ונוי שמה צלחות על השולחן... ושרפה את הטוסטים" אמר דרור והביט בטוסט שלו שכרגע נראה לו יותר כגוש פחם "נוי, עשי טובה, פעם הבאה שאת עושה טוסטים תשתדלי בבקשה שהם יישארו טוסטים ולא יהפכו לפחם, טוב?" אמרה ים ופרצה בצחוק שסחף אחריו את שלושת חבריה.לאחר הארוחה מלאת הצחוק, נשמע צלצול בדלת "רגע, רגע, אני כבר פותחת!" צרחה ים "מי זה יכול להיות בשעה כזאת?" שאלה נוי בעת שקשרה את שרוכי נעליה "טוב לפי הדפיקות והצלצולים בדלת נראה לי שזה דחוף" אמר נועם ודרור הנהנן בראשו בהסכמה. ים בדקה דרך חור המנעול מי זה יכול להיות "הי חבר'ה, יש פה חבילה" אמרה ים לאחר מבט אל צידה השני של הדלת "ושוב אין פתק?" שאלה נוי ומובן שצדקה. "שנפתח את זה?" שאלו הילדים זה את זו אך ים התעצבנה "חכו רגע! אתם לא לומדים מפעמים קודמות?!" שאלה ים בכעס "כל דבר, גדול או קטן, יכול להיות מאוד מסוכן!" המשיכה ים את דבריה "שיעור מספרI בלהיות סוכן וננדי" אמר דרור בגאווה "נתקשר למפקדה!" אמרו כולם פה אחד "הלו, מי זה?"  שאל המפקד "ים? זו את? מה קרה? מה זאת אומרת חבילה בלי שם?" שאל המפקד וירה לכיוונה של ים שאלות רבות "כן, כולנו שמענו צלצול בדלת ואז ראינו חבילה ללא שם" ענתה לו ים "טוב, בכל מקרה אל תפתחו את הדלת, 10 דקות ויגיעו אליכם שני חבלנים מהמפקדה" אמר המפקד ונשמע כאילו התעורר בן רגע. כעבור 10 דקות של המתנה ניגשה נוי אל הדלת "חכי שנייה! מה את חושבת שאת עושה?!" צעקה ים על נוי כשנוי אחזה בידית "מה נראה לך שאני עושה? אני פותחת את הדלת ולא אכפת לי מה את תגידי!" השיבה נוי והתעלמה מדרור ומנועם שישבו שם פעורי פה לנוכח נחישותה של נוי. היא פתחה את הדלת והרימה מעל החבילה את המכסה. "הי, בואו תראו מה יש פה!" קראה נוי בהתרגשות וכולם באו במהירות. לפניהם היה פתק ובו חידה:

שם עבדו עברים 400 שנה. התחלפו מלכים והמצב השתנה. קם נביא, משה שמו, עשה ניסים בארץ זו.

העברים בנו אותנו, בנו נטמנו מלכים. אנו מחכים לכם שתבואו אלינו ותפתרו בעיה או שתיטמנו עם המלכים באדמה!!!

 

נוי הרימה את כתב החידה ומתחתיו ראתה פצצה "איך... איך...איך... איך מנטרלים אותה?" שאלה ים וגמגמה "אין לי מושג" אמר דרור "אבל אתה חייב לדעת! הרי לא סתם אתה מומחה באלקטרוניקה!" צרחה עליו נוי "נו תחשוב מהר!" הלחיץ נועם "הפצצה עוד מתקתקת והזמן הולך ואוזל" המשיך נועם ואמר. דרור בדק את הפצצה מבפנים ומבחוץ אך מצא רק כתובית באנגלית: anc543d"" דרור הצביע על הכתובית "הפצצה הזאת חדשנית ביותר, ואם אני לא טועה זו הפצצה הכי חדשנית! אה ואחד הדברים שמעידים על זה הוא שאין חוטים לניתוק" אמר דרור "אז איך ננטרל אותה?" שאלה נוי "רגע אחד! תגיד דרור, איפה המחשב שלך?" שאלה ים " הוא בתיק שלי אבל למה את צריכה אותו עכשיו?" שאל דרור "אני צריכה לראות שם משהו אז פשוט תביא מהר את המחשב אוקיי?" אמרה ים ודרור הביא את המחשב "מה היא חושבת שהיא עושה?" שאלה נוי את נועם בלחש "אין לי מושג אבל כנראה שתכף נדע" ענה לה נועם. דרור הביא את המחשב וים הקלידה את הכתובית שהייתה כתובה על הפצצה "שיט!" אמרה ים "מה?" שאלו הילדים "זו פצצת קול!" אמרה ים "פצצת מה?" שאלה נוי "פצצת קול זו פצצה בלתי ניתנת לנטרול! גם אם ננסה- לא נצליח לנטרל אותה" אמרה ים "אז מה, עכשיו פשוט נחכה עד שזה יתפוצץ?" שאל נועם. דרור חשב מספר רגעים ואז אמר "האמת היא שדווקא יש דרך לנטרל את הפצצה" הילדים הביטו בו בתקווה " אבל אני לא בטוח..." אמר דרור "איך? איך? נו! דבר כבר!" צעקו לו כולם "פשוט צריך לפתור את החידה. כלומר...תיאורטית החידה קשורה לפצצה ואם אנחנו פותרים את החידה אנחנו גם מנטרלים את הפצצה" ענה דרור אך לא היה כה בטוח בדבריו וחבריו הבחינו בזה "וזה הכול?" שאלה נוי "כן... בעיקרון כן, אבל אם לא נענה נכון אנחנו נתפוצץ" אמר דרור "אז נברח!" אמרה נוי "האמת היא שתהיה עם זה בעיה קטנה" אמר דרור "מה עכשיו?" שאלה ים "הפצצה מתוכנתת לעקוב אחרי הבן אדם שאמור לענות על החידה מה שאומר ש..." התחיל דרור לומר "שהפצצה תתפוצץ עלינו גם אם נברח" המשיך אותו נועם. הזמן המשיך להתקדם ונותרו רק שתי דקות "טוב, אז צריך לחשוב על פתרון" אמרה ים "וואלה" אמרו נועם, דרור "למה לא חשבנו על זה בעצמנו?" המשיכו שניהם בציניות "טוב מספיק עם כל המריבות!" צעקה נוי והפגינה כושר מנהיגות "נוי, את צודקת. באמת צריך להפסיק עם המריבות אבל מה אפשר לעשות במצב כזה?" שאל נועם "קודם כל פותרים את הבעיה ע"י פתרון החידה ונטרול הפצצה ואז עולים על מי ששלח לנו את זה ומחסלים אותו!" ענתה נוי "כל הכבוד! אני רואה שהקשבת לשיעור שהיה לנו עם המנהל בשבוע שעבר, בניגוד לכמה אחרים..." אמרה ים והביטה בדרור ובנועם "כן, אבל אני בסך הכול..." התחילה נוי לומר אך דרור קטע את דבריה "בנות, תציינו לשבח אחת את השנייה אחר-כך, בסדר? כי נותרה רק דקה וחצי לפני הפיצוץ!" הלחיץ דרור ועל פניו החלו לצוץ אגלי זיעה קרה. לאחר דבריו של דרור נרגעו הילדים. ים התעשתה ראשונה ושאלה "מה מתקשר עם: עברים, 400 שנה, משה, מלכים?" דרור חייך "זה כל-כך ברור! אתם לא קולטים? מדובר במצרים!" ענה דרור בהתרגשות "אוקיי, ומה מתקשר עם קבורת מלכים, עבודה של עברים, מצרים?" שאלה ים "אוף, אין לי מושג!" אמרה נוי "ברור שאין לך מושג, את בסך הכול תינוקת מגודלת! רק באשמתך בכלל נכנסנו לתוך המצב הזה!" כעס נועם "נו, די לריב! נשארו עוד 20 שניות!" הלחיצה ים בעוד שהיא מנסה להפריד בין הילדים "אני חושב שאני יודע את התשובה..." מלמל דרור "תחשוב טוב! תחשוב טוב!" צרחו לו כולם "אם אני לא טועה..."  אמר דרור "מדובר ב... פירמידות מצרים!" צרח דרור והפצצה נעצרה שתי שניות לפני הפיצוץ. "בוא'נה, סחתיין!" אמר נועם ולחץ את ידו של דרור בגאווה "באמת תודה, אם לא אתה, היינו הופכים עכשיו לקציצות!" אמרה ים "עשי לי טובה, אל תדברי לידי על אוכל, לא אחרי גוש הפחם שלו נוי קוראת טוסט!" צחק דרור וחיבק את ים. הוא התקרב כעת לנוי "ואת גמדה, בפעם הבאה תחשבי פעמיים לפני שאת מציבה אותנו במצב של פיצוץ, אה?" הוא חייך אליה "כן המפקד!" צחקה נוי "עדיין לא. לא במאה הזאת בכל מקרה!" צחק דרור "אבל את האמת, זה היה קרוב מאוד!" אמרה ים "ואם עברנו את זה, אז יש סיבה למסיבה" המשיכה אותה נוי "צודקות, צריך לארגן מסיבה" הסכים דרור "והפעם בלי סלואו, כן?" שאל נועם וכולם נזכרו בפרשת "הסלואו הישנוני" בו ים ונועם רקדו והיא כמעט נרדמה. כעת כולם פרצו בצחוק והתיישבו בחצר ביתה של ים. כעבור דקות אחדות, כשסוף סוף נרגעו הילדים מהפצצה שכמעט הרגה אותם, הבחינה ים מרחוק בחבלנים ואיתם מנהל המפקדה. "עכשיו מגיעים?" שאלה ים "כבר כמעט התפוצצנו, ורבנו, והעלינו אסוציאציות, ואז ניצלנו" אמרו ארבעת הילדים והשלימו את השתלשלות האירועים על פי הסדר "סליחה, פשוט רציתי לבוא ולעזור אבל מישהו נהל אותי בבית" אמר מנהל המפקדה במבוכה "ברור לכם שכל זה לא קרה סתם, נכון?" שאלה ים "אבל עכשיו זה לא הזמן לחשוב על זה, כי עוד מעט יש מסיבה. אז קדימה, לעבודה!" אמרה ים וכולם התחילו להתארגן

נכתב על ידי שמרית הנסיכה , 16/1/2008 17:25  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  שמרית הנסיכה

בת: 31




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשמרית הנסיכה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שמרית הנסיכה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)