Dear Diary

לשאוב.

לנשוף.

לשאוב.

לנשוף.

לשאוב.

לנשוף.

תריגעי. תירגעי אוראל.. תירגעי... או... לנשום. פו... לנשום..

מה הולך כאן? דאמט.. מה קורה לי? את מבריזה. את מבטלת. את מפחדת. את משקרת. איך הגעת לכל זה? מה קורה לי לעזאזעל? מה קורה כאן(!) לעזאזעל?

תבכי ילדה. תבכי! את רוצה את זה את יודעת!

אני לא יודעת. פשוט לא.

אני רעבה..

אבל אני בצום. צום של יומיים במשך שבוע, אחרי כל יומיים אני אוכל סלט או משו, ככה שבוע.

שששששש!!!!! נמאס לי לחשוב על אוכל!! פשוט-פאקינג-נמאס.

אני אמורה להיפגש מחר עם מישהו-ביטלתי. מחר היה אמור להיות ראיון עבודה-ביטלתי. 

אמרו לי להקשיב לקול הפנימי שלי-וזה מה שאני עושה רק בדרך מטומטמת. אני מקשיה ןשניה אחרי מפקפקת בזה. אני נשברת. יש לי גוש בגרון שעומד לי באמצע ולא רוצה לזוז. ואני נחנקת. אין אף אחד שמבין מה קורה לי. אף אחד.

אף אחד לא מנחז שניסיתי להתאבד. או שיש לי את הבלוג הזה. או שאני מרגישה הכי לבד ביקום. אף אחד וטוב לי ככה.

יש לי בחילה מעצמי. בחילה עצומה שהולכת ומתגברת. אני ילדה עם בעיות אני יודעת, תמיד ידעתי שיש לי בעיות.

אני רוצה לחנוק את עצמי-במו ידיי להושיט ידיים לצוואר ולחנוק את עצמי. אני ממילא מרגישה חנוקה.

אני

לא

יודעת

מה

אני

רוצה

מעצמי

.

.

.

אף פעם לא ידעתי.