היי... טוב, נתחיל מההתחלה.
אליה, אני לא הכרתי אותה, היא בת 16, הלכה לעולמה אתמול במשקל מזערי של 27.5[נדמה לי]
נפטרה מ-אנורקסיה
ת.נ.צ.ב.ה
עכשיו... זוכרות שלפני כמה פוסטים כתבתי שהמחזור מאחר לי ואני פוחדת פחד מוות שהוא לא יבוא יותר.
הוא בא, מלווה בקולות השמחה והבכי[מרוב שמחה] שלי. ואיתו גם ה47 [שאגב כמה שהמשקל נשמע נמוך הוא ממש לא, לפחות עלי]
אתמול הלכתי עם חברות ל-נשימה עמוקה-מקס ברנר
תכננתי להזמין משהו לשתות, אבל לא... למה שאני אשתה? אני פשוט חייבת לאכול, כי לא משנה כמה התעקשתי החברות פשוט הכריחו אותי לאכול. אז לקחתי פונדו שוקולד עם מרשמלו, 2 קרמבואים, ונשיקות קטנות ממרנג. היה נחמד, התמלאתי כ"כ.
ונהנהתי. לא חשבתי ולו לשנייה[אולי חוץ מהשנייה שהזמנתי את זה וחשבתי שזו טעות] כמה קל' זה[טוב על מי אני עובדת? ברור שחשבתי] אבל כ"כ נהנהתי לאכול את זה. וחוצמזה הלכתי כ"כ הרבה אחר-כך בת"א [עוד תירוץץץ] ושחזרתי אכלתי עוד פרוסה[לחםםםםםם] עם גבינה צהובה[דיאט-16 קל']
ואת שניהם[גבינה צהובה ושוקולד] כמה חודשים טובים שלא נגעתי בהן או הרחתי או התקרבתי אליהן. כל פעם שמישהו הציע לי פשוט חייכתי והנדתי את ראשי לסירוב. אני צמחונית כמה חודש נדמה לי והולך לי מצוין.
באמצע מקס ברנר יצאתי על חברות שלי שכ"כ בטוחות שברנפלקס זה יותר מדי בשבילי ליום. זה כ"כ עצבן אותי, הם לא יודעים או מכירים את הרגלי האכילה שלי, זה שאני לא אוכלת לידם לא אומר שאני לא אוכלת בכלל.
הייתי לפני יומיים בערך בנחשונית, הרגשתי זוועה, כמעט התחלתי לבכות דאממ.
ההורים יודעים שאני 46. הם קראו לי אנורקסית. אני לא.
בכלל. אני מתחילה לחשוב שכבר יצאתי מכל הבולשיט הזה.
אני אוכלת מה שבא לי, שנים שלא הייתי בצום, הייתי בבגד ים! בגד ים!!!! ים!!!!! בגד!!!!! ים!!!!! בגד-פאקינג-ים!!!!![!!!!!][[!!!!!]]
נמאס לי
אני מרגישה שכולם נטשו אותי, או לחילופין, שאני נטשתי את כולם.