Dear Diary

אני משתגעת. אני מתחרפנת. אני פשוט לא מצליחה לעקוב אחרי מה שהולך פה.

לא הייתי היום בביה"ס-היו פאקינג שעתיים של אנגלית(עם מורה חופרת שבמשך שעתיים, פאקינג שעתיים, עברה על אנסין מסכן שסיימת תוך 15 דקות לכל היותר.) מכאן זה המשיך לעוד כמה מקצועות, שבואו נודה בזה, לא באמת חשובים(לי לפחות כי אני רוצה להיות סופרת/פסיכולוגית) ולשעתיים מתמטיקה.למה? משום שידעתי, הרגשתי את זה בעצמות שלי(אני והאינטויציות שלי) שהולך להיות יום ממש, ממש רע. רק חצי מהיום עבר, ביינתים, הוא סו-סו.

אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם מה שהולך עלי עכשיו, אני מתחרפנת, רוב היום איך שאני חוזרת מהביה"ס אני פשוט ישנה עד 6, רואה פטיטו(למרות שהוא הפך לדפוק, ואני לא מצליחה לסבול את פטיטו), מכינה שיעורים, מתקלחת, מתארגנת לפעמים ליציאה, לפעמים מתכוננת למבחן-כמו שהולך לקרות היום(ג"ג). ואני פשוט כל הזמן עייפה. יכול להיות שחסר לי דם. ומאז התפריט החדש, בכלל, אני אוכלת רק בצהריים(למרות שבימים האחרונים קצת מתפקשש לי.), מנסה כמה שיותר בלי פחמימות או שומנים. לא כזה אכפת לי, כל מה שצריך לעשות עכשיו, עם התפריט הנוכחי, הוא פשוט לשלב ספורט וזהו, עד הסמינר אני 44 בעזרת השם.

אמא שלי קבעה לי תור לרופאת עור ולרופא משפחה שיפנה אותי לבדיקות דם. הוו וכן, מאחר לי המחזור פעם ראשונה מזה חודשים.

אני בפחד, העאאעאעאא,(ממחיש את הפחד שלי? לא? טוב נו, תדמיינו ילדה ג'ינג'ית-מואה. שמנה-מואה טו. צועקת האעאעאעעעאא) ותאמינו לי, כשאני צועקת זה חתיכת האעאעעעאאאעעאאע. הא? 

נמ.. היתה בפוסט הקודם תגובה של -ליל- (הכוסית יש לומר) על הכתב שלי, חח.. את האמת? כל העניין הזה של הנטוי, עם הקו מתחת ועם המודגש(למרות שלא רואים כי הוא גם ככה מודגש), זה דגשים(אם אומרים את זה ככה) של סוגרים, כוכביות ועוד כמה דברים. אמ.. למה? כי אני כזאת, אני פשוט רוצה להדגיש דברים, אני רוצה להשאיר סוג של חותם (חשה דיווה) שיאפיין את הכתב שלי, יש כמה נוספים(ואם תבדקו תוכלו לראות*קריצה*) אבל לא.. הכתב עם הנטוי הופך למכוער(ואני סתם רוצה קטגוריות) (מוחעחעחעחעחעחע)*צחוק מרושע* אז הנטוי התבטל.. וכנראה גם עם הקו מתחת, טוב נו אולי.

וואו.. חפירה, מדהים. (ציניות. למי שלא זיהה אותה עדיין)

הא.. ואממ.. אני מניחה שמעכשיו אני פשוט מפסיקה לכתוב על החיים שלי אלא רק על דברים חשובים באמת ולא על 'יום בחיי..'

בלי שום קשר.

Red

XOXO

סתם שיר. ממש ממש יפה(למרות שאני ואמרת את זה על כל שיר שאני שומעת) של LP

Leave Out All The Rest-LP

מילים אפשר למצוא פה, זה אתר ממש טוב עם רוב השירים(המילים שלו בכל מקרה), אבל תחכו טיפה כי לוקח לו הרבה זמן להיטען.

היי..

הגעתי לכמה וכמה מסקנות. משום שבמשך קרוב לשנה אני כתבתי כאן-יותר נכון התבכיינתי-כמה שאני שונאת את הגוף שלי, ואני שמנה וכמה אכלתי וכולי'.. אז אני לא מתכוונת להיעלם לגמרי, אני כן אגיב לבנות מקסימות פה, אני כן(אולי) אראה תמונות מצב-שהכל ישתפר, אני כן אכתוב פה על צומות, תפריטים ספורט וכו' בעיקר משום שהבלוג הזה והאובססיה הזאת היו והינם חלק מאוד רחב מעולמי הפרטי. אז אבלוג הזה ישמש חלקית בלוג רגיל וחלקית בלוג על ה"א (בלי שום עידוד של בנות אחרות כן?)

הבטחתי פוסט רקע.

 אני(או כפי שאני אוהבת לכנות את עצמי Red)-

אני הילדה האחרונה, בת זקונים. אני ג'ינג'ית. יש לי רגשי נחיתות (ורבים מהם, באמת. בטונות). אני חצי ביישנית(מבטיחה לעשות על זה פוסט פעם), חפרנית, משוגעת-רציני אני חושבת שיש לי מחלת נפש(טוב נו לכל אחד יש), אני אנטי גזענית ומתעצבנת מכל מי שחושב או גזעני בכל צורה שהיא. אני פריקית של נס(עם שתי סוכרזיתXD), סרטי אימה, מוזיקה וספרים.

הפלאפון ואמפי עלי בכל רגע נתון. אני מאמינה ברוחות, שדים, גיהנום/גן-עדן, גלגול נשמות וסיאנס וכמובן שבאלוהים.

אני מזוכיסטית ברמה ראשונית(זאת אומרת שבקטנה;]), אני לא אלימה. 

ודבר אחרון ומאוד מאוד חשוב, יש לי מצבי רוח משתנים בצורה קיצונית.

אני שואפת לקעקועים, פירסינג(היה לי הליקס אבל הוא נסתם-אני הולכת לת"א או פה בעיר והולכת לעשות פירס בלשון והליקס או אחד מהם-אולי נחכה עד שאני אהיה בת 16) וזהו.

המשפחה שלי,

אין צורך. מיותר.

חברות שלי,

עוד יותר מיותר, אין לי חברת אמת אחת, אין מישהי שאני סומכת עליה ושאני מספרת לה הכל.

אבל מה שכן, כשאני דואגת למישהי זאת ברמה ממש גבוה.

End

Red

XOXO

תפריט חדש:

בוקר-\

צהריים-לא בביה"ס!!! לא מעל 400 קל'!

ערב-סלט עם משהו. (ספורט והרבה, מסיימת את האוכל ב6 PM)

ספורט: 50 כפיפות בטן, 300 קפיצות בחבל.