Dear Diary

*עוד 26 יום יומולדת.(16)

*התחזית האסטרולוגית שלי מדייקת כבר חודש.

*אני שמנה ומכוערת. לאחרים אני יפיפייה ורזה מאוד, מאוד.

*נמאס לי ממנה אז אני פשוט אמרתי לה את זה והוספתי שאני מתכוונת להגיד למחנכת שתעביר אותי מקום ליד חברה אחרת.

שיחקה אותה שלא אכפת לה ואח"כ בכתה(לא יודעת אם זה בגללי).

*לא צמתי, הוא נשבר בגלל הדיכי שלי ובגלל שחברה הכריחה אותי לאכול.

*אני חייבת בצורה דחופה פסיכולוג.

*אני אוכל מחר בביה"ס או משהו ואתחיל צום של 12 ואז לאט לאט אעלה אותו כל שבוע.

*יש בית מרקחת קטן קרוב(טוב לא ממש) לבית שלי, אני שוקלת להיכנס לשם ולבקש לקס'.

*לא התמכרתי לכדורים! אין באקמול פוקוס משהו ממכר(ייאיD:)

*אני מכורה ל...

-לורד

-טיפקס

-סיגריות(לא אני אומרת, חברות אומרות)

התחלנו צום מ...

מחר בשעה 10.

1-11          7-17

2-12          8-18

3-13          9-19

4-14          10-20

5-15          11-21

6-16          12-22

הפייסבוק שלי:Orel Miodak

תרגישו חופשי אני רוצה 100 חברים(רק עוד 7 או 8) אין לי בעיה ליותרxD

Red

3>

שנה שעברה, כיתה ט'. התקופה אולי לא הכי גרועה בחיים שלי, אבל כן, בהחלט אחת הגרועות עברה עלי.

זה היה באותה שנה שהברזתי חצי מהשנה בסדר של יום כן-יומיים לא. שבוע כן-שבועיים לא. 

תמיד שאלו אותי למה אני מבריזה, אם רע לי בביה"ס ועניתי שלא כי אחרי הכל, לא באמת אכפת להם. הם סתם שואלים כדי לצאת ידי חובה. עניתי שלא גם כי פשוט לא ידעתי למה אני עושה זאת, מחסירה ככה מביה"ס, באמת שלא ידעתי.

השנה זה גם קרה כמה פעמים, קרה פעם אחת כי הייתי צריכה להתחיל ב10.30 ובסוף התחילו מוקדם ולא אמרו לי.

קרה כי הרגשתי שהיום הולך להיות גרוע. קרה כי פשוט לא היה לי כוח לאנגלית(שעתיים עם מורה חופרת, נראה אתכם)

וקרה וקרה וקרה.

הבנתי למה אני מבריזה. אני חושבת ככה לפחות. אני מבריזה כי רע לי, השנה שוב, זה לא קרה הרבה כי באמת טוב מבחינת הכל! אבל כשאני מרגישה רע, ומצוברחת, ויום לפני עם 3 כדורים של פרמיאן(נגד הקאות) שלא עזר בפאקינג כלום.

אז כן, אכשיו אני מרגישה חרא, בולשיט, כמו דיקהאד(אחח.. כמה שאני אוהבת את התיאורים שלי)

למה אני מרגישה ככה? אתמול דיברתי עם חברה שלי, אותה אחת שיצאתי איתה בשישי(פוסט קודם). היא אמרה שהיא ישבה עם אותם אנשים-ילדם שהיו בשישי ושהם דיברו עלי. שאלתי מה ואחרי כמה שיכנועים היא אמרה שהם צחקו עלי. המצב רוח שלי ירד לאפס ומתחת לאפס. אני ושנאת שמרכלים עלי, שצוחקים עלי ועוד לדעת את זה. אני רגישה, נכון שאני לא בוכה כבר מכל שטות אבל אני עדין רגישה, ופגיעה. אני לא יודעת מה נסגר כי פשוט אמרתי לה שאני זזה. אבל אלוהים.. אחד הדברים היותר פוגעים זה שאומרים לך שצחקו עליך ודיברו עליך.. ואני חשבתי לתומי שאלו דברים טובים, אני תמיד חושבת לתומי כשזה נוגע לאנשים.

ולחשוב שממש נהנהיתי בשישי איתם והרגשתי טוב. אוף...

אני חושבת לתפוס שיחה עם המחנכת שלי ולהסביר לה כמה דברים.

-אממ דפנה? אני יכולה לדבר איתך?

-נכון בשיחה האישית שלנו שאלת אותי על ההברזות? ועניתי לך שאני לא יודעת למה, אני חושבת שאני הבנתי למה.

שנה שעברה הייתה תקופה מאוד רעה בחיים שלי, רוב הזמן הייתי עצובה והרגשתי פשוט עייפה מדי לחיים. השנה זה לא קרה כ"כ הרבה כי פשוט הרגשתי הרבה יותר טוב. הרגשתי פתוחה, שהתניתי, שהתבגרתי...

אני באמת חושבת שכל פעם שרע לי אני פשוט לא הולכת לביה"ס ואני לא מבינה למה זה, כי את האמת? הביה"ס משכיח ממני את הצרות האלו.

מה אני עושה?

RED

XOXO-טוב, לא ממש...