היי..
הגעתי לכמה וכמה מסקנות. משום שבמשך קרוב לשנה אני כתבתי כאן-יותר נכון התבכיינתי-כמה שאני שונאת את הגוף שלי, ואני שמנה וכמה אכלתי וכולי'.. אז אני לא מתכוונת להיעלם לגמרי, אני כן אגיב לבנות מקסימות פה, אני כן(אולי) אראה תמונות מצב-שהכל ישתפר, אני כן אכתוב פה על צומות, תפריטים ספורט וכו' בעיקר משום שהבלוג הזה והאובססיה הזאת היו והינם חלק מאוד רחב מעולמי הפרטי. אז אבלוג הזה ישמש חלקית בלוג רגיל וחלקית בלוג על ה"א (בלי שום עידוד של בנות אחרות כן?)
הבטחתי פוסט רקע.
אני(או כפי שאני אוהבת לכנות את עצמי Red)-
אני הילדה האחרונה, בת זקונים. אני ג'ינג'ית. יש לי רגשי נחיתות (ורבים מהם, באמת. בטונות). אני חצי ביישנית(מבטיחה לעשות על זה פוסט פעם), חפרנית, משוגעת-רציני אני חושבת שיש לי מחלת נפש(טוב נו לכל אחד יש), אני אנטי גזענית ומתעצבנת מכל מי שחושב או גזעני בכל צורה שהיא. אני פריקית של נס(עם שתי סוכרזיתXD), סרטי אימה, מוזיקה וספרים.
הפלאפון ואמפי עלי בכל רגע נתון. אני מאמינה ברוחות, שדים, גיהנום/גן-עדן, גלגול נשמות וסיאנס וכמובן שבאלוהים.
אני מזוכיסטית ברמה ראשונית(זאת אומרת שבקטנה;]), אני לא אלימה.
ודבר אחרון ומאוד מאוד חשוב, יש לי מצבי רוח משתנים בצורה קיצונית.
אני שואפת לקעקועים, פירסינג(היה לי הליקס אבל הוא נסתם-אני הולכת לת"א או פה בעיר והולכת לעשות פירס בלשון והליקס או אחד מהם-אולי נחכה עד שאני אהיה בת 16) וזהו.
המשפחה שלי,
אין צורך. מיותר.
חברות שלי,
עוד יותר מיותר, אין לי חברת אמת אחת, אין מישהי שאני סומכת עליה ושאני מספרת לה הכל.
אבל מה שכן, כשאני דואגת למישהי זאת ברמה ממש גבוה.
End
Red
XOXO
תפריט חדש:
בוקר-\
צהריים-לא בביה"ס!!! לא מעל 400 קל'!
ערב-סלט עם משהו. (ספורט והרבה, מסיימת את האוכל ב6 PM)
ספורט: 50 כפיפות בטן, 300 קפיצות בחבל.