Dear Diary

אין מצב שאת שוקלת 38 קילו. *הלוואי עלי*

אין מצב שיש לך חבר או היה לך.

אין מצב שאת כ"כ חכמה וכ"כ מוכשרת.

אין מצב שיש לך כ"כ הרבה חברים.

אין מצב שאת יוצאת כל יום כמעט לת"א או הרצליה עם החברים המדהימים שלך.

אין מצב שאת כותבת כ"כ יפה.

אין מצב שיש לך ממוצע של 99.99 בציון.

אין מצב שאת והחברות המפגרות שלך תשתיקו אותי כל שתי שניות ותתיחסו אלי כמו אל זבל.

אין מצב שאני באמת כותבת עליך פה, בבלוג שלי.

*אמא גילתה לפני חודש או משהו כזה שיש לי קופ' שלמה של סוכרזית במגירה.

מכאן זה המשיך ללקיחה של אותה קופ' אליה כי הביתית נגמרה. משם היא התחילה לחבר כל דבר רע שקורה לי לעובדה ש:

א) אני לא אוכלת.

ב)זה בגלל שאני משתמשת בסוכרזית ולא בסוכר.

ג)כי שוב, אני רזה מדי.

אז כן. נכון, המחזור איחר לי בחודש אולי בגלל העובדה ששבועים בלי סיגריות ואני עולה 2-3 קילו. ואולי זה בגלל העובדה שאני רועדת בידיים. ואולי זה בגלל העובדה שאני באמת מנסה לא לאכול הרבה ולשמור על ה45-6 שעד כה הצליח לי יפה מאוד.

אבל בין זה לבין אנורקטית כבר יש הבדל.

בחיים אני לא הייתי אנורקטית, בולמית או עם בכלל ה"א. אני יודעת שלא ואין מצב שאחרים אומרים לי שכן!

*אני פחות שמנה מקודם, אני פחות מכוערת ממקודם.

*יש לי יותר ביטחון עצמי ואני יותר מאושרת.

*אני יותר משקיענית בהכל. בייחוד בדברים שחשובים לי.

*אני קוראת פחות ספרים.

לפני כמה שבועות, תחילת החודש או משהו כזה. בעע שנייה. אני מדצ"ית, כולם יודעים וכולם מודעים, סבבה.

בדיוק אותה חברה שמוזכרת למעלה(כי רק עליה אני מדברת)(רוב הסיכויים שבכתיבת דברים אלה אני אבכה) ואני ביחד במדצ"ים ואנחנו מדריכים קב' של ילדים, תלמידים בכיתות א'-ד'. כעיקרון זאת אני והיא ומישהו מהבית נוער שמשגיח עלינו.

היא מתקשרת אלי ביום של הפעולה אחרי כמה שעות שכבר העברנו אותה ואומרת לי להביא לה את הפליירים שלקחתי כי תכננו לצאת לגיוס. וכבד"א היא גם נזכרת לספר לי שיש לנו עוזרת. אני כמובםן שהתעצבנתי והתחלתי לצעוק עליה. למה?! (אם אתם לא מבינים מסתבר שאתם אטומים) אבל אם אתם כן אטומים בואו נסביר:*בלבן כדי לחסוך xD*

לפני שהיא אמרה לי שד"א אמרה לי את זה רק בטלפון כי היא הייתה צריכה את הפיילרים היא אמרה קודם למנהלת בית נוער שלנו ואז רק לי. היא לא נזכרה בכלל באותה אחת שקוראים לה אוראל ושאני מדריכה איתה את הפעולה והיא אמורה לבוא אלי קודם לפני שהיא בכלל עושה משהו או זזה. אבל לא... היא לא שאלה ובסוף... התווכחנו על זה שהיא הייתה צריכה לומר לי קודם לפני ולשאול את דעתי. חחחח... כן בטח, למה שמישהו ישאל אותי? את המפגרת?

יש לי פלאפון חדש. סוני אריקסון יפה של W595.

מתייחסם אלי כמו אל זבל, בדיוק ככה.. היום בביה"ס למשל, אני לומדת 4 יח"ל באנגלית וחצי מהחברות שלי חמש. אני ועוד חברה באנו ללכת ונתקענו טיפה איתן, הן מתחילות לצעוק עלי שאני לא רצויה פה וכל מיני בולשיט. עכשיו אני מכירה אותן ויודעת שזה לא בכוונה(לפחות ככה אני מקווה כי עדיין, ביטחון עצמי מלא אין לי) אבל זה כבר כמה ימים ככה ואני כבר באמת צריכה לקטוע את זה. בכל אופן זה המשיך לזה שאותה חברה שהייתה צריכה ללוות אותי הלכה אליהן והשאירה אותי לבד.

אני לא מפגרת. אני לא תסומה, אני לא טיפשה, ואני בהחלט לא זבל שלכן אז ששששש

עוד חודש בדיוק מהיום יש לי יום הולדת 16. חחח מדהים, מרגש, וואו.. מי יזכור בכלל?

המצב בבית הופך ללא הגיוני, כבר שקלתי לברוך, להתאבד או משהו כי אני פשוט אמורה לראות את כל הצרחות ביניכם ולא להתייחס? כבר קרה כמה פעמים שבכיתי כתוצאה משטות אבל לא מהשטות עצמה.

אני וחברה(אם אפשר לקרוא לה ככה כי כבר אין לי חברות, לפחות לא טובות) רבנו. היינו בבית שלה והתחרפנו עם מוזקיה וזה. כשהלכנו לבית נוער להכין את הפעולה אז ישבנו עם רכז המוזיקה ודיברנו. אני תמיד ככה, איתו ועם המנהלת של הבית נוער. בקיצור אותה חברה הכריזה:"אני הולכת" הבנתי מה היא רוצה ולא היה לי זין לזה אז אמרתי לה:"לכי" היא יצאה בדרמתיות וחברה אחרת שלי הלכה איתה. זה נמשך לזה שאני בכיתי.(כמה שאני שונאת לבכות ליד אנשים).

היא יצאה עלי ופלטה משהו בכוונה או לא בכוונה ואמרה שכולם אומרים שליד אנשים אחרים שהם לא חברות שלי או שני מכירה אתום אני מתנהגת שונה ואחרים יקחו את זה כהתנשאות. בכיתי, לקחתי אותה לצד ודיברנו בערך חצי שעה והיא אמרה שמאז שהרזתי והתחלתי "לטפח את עצמי" השתניתי והיא אמרה כל מיני דברים כמו זה שאני אגואיסטית ולא אכפת לי מהחברות שלי(וזה הכי לא נכון כי אני נותנת עצות, מקשיבה ואם מישהו בוכה אני עוזרת). אז נכון, השתנתי, אני כבר לא מפחדת לדבר ולא מפחדת להרים את הראש כשאני הולכת. אני כבר לא דיכאונית(רוב הזמן) ואני מאושרת וצוחקת. אני מצחיקה אחרים וטוב לי. מסתבר שכשאני ככה אני רעה אל אחרים. היא אמרה שהפכתי לאכזרית.

כמובן שאח"כ חשבתי על זה וטחנתי כבר מים מרוב מחשבות על זה.

אני חושבת שהתמכרתי לכדורים.

 21.00

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

21.00

אני כבר לא מסוגלת.

סליחה סליחה סליחה

אני יודעת שנעלמתי, אני יודעת שפשוט לא היתי פה כבר די הרבה זמן. אני פשוט.. לא יודעת..

אוחחח אני כ"כ מבולבלת. בעעעעעעעעעעעע אוחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

רוגע-שקט-שלווה

אממ.. שיניתי תמונה, את מה שכתוב מתחת לתמונה, את הכינוי ואותי.

הנה השיר שמתוכו לקוחים המשפטים מתחת לתמונה.

December 25th, 1986 - Van Nuys.

Merry Christmas.

That's what people say at Christmas, right?
Except normally they have someone to say it to.
They have friends and family,
And they haven't been crouched naked under a Christmas tree
with a needle in their arm like an insane person in a mansion in Van Nuys.
They're not out of their minds, they're not writing in a diary,
And they're definitely not watching their holiday spirit coagulate in a spoon.
I didn't speak to a single person today.
I figured why should I ruin their fucking Christmas.

I've started a new diary and this time I have a few new reasons.
One, I have no friends left.
Two, so I can read back and remember what I did the day before.
And three, so if I die, at least I leave a nice little suicide note of my life.

It's just me and you, diary. Welcome to my fucked up life.

Nobody would believe the shit that happens in my head, it's haunted.
Now that I've come down from the drugs
it seems like a sick play that I saw in a theater somewhere.
Thirty minutes ago, I could've killed someone.
Or better yet, myself.

הנה השיר ביוטיוב. הלהקה היא Sixx A.M

הנה התרגום בעברית:

דצמבר, 25, 1986, וון-נייז(שם של עיירה)

חד מולד שמח.

זה מה שאנשים אומרים בחג המולד, נכון?

בד"כ יש לאנשים למי לומר את זה.

יש להם חברים ומשפחה,

והם לא מתכופפים ערומים מתחת לעץ חג המולד,

עם מחט בזרועם כמו אנשים מושגעים באחוזה בוון-נייז.

הם לא השתגעו, הם לא כותבים ביומ

והם בהחלט לא צופים ברוח החג שלהם קופאת בכפית.

לא דיברתי עם איש אחד היום,

חשבתי, למה לי להרוס להם את חג המולד הדפוק

התחלתי יומן חדש והפעם יש לי כמה סיבות חדשות.

אחד. לא נשארו לי חברים.

שתיים. כדי שאני אוכל לקרוא ולהתסכל מה עשיתי ביום שלפני.

ושלוש, שאם אני אמות לפחות אני אשאיר מכתב התאבדות קטן של חיי.

זה רק אני ואתה יומן, ברוך הבא לחיים הדפוקים שלי!

אף אחד לא יאמין לחרא שקורה לי בתוך הראש, הוא רדוף.

עכשיו שאני נגמלתי מהסמים

זה נראה כמו הצגה חולנית שראיתי בתאטרון איפשהו

שלושים שניות לפני יכולתי להרוד מישהו, או יותר טוב, את עצמי.