Rocky's blog - tokio hotel : )

ערררררב טוווב אחחים שלי x3

עבר עליי יום נחמד [;

נאאמ נאממ , כל ההפסקה הייתי עם אהובי P=

אופק :

רוקי מזה פוני כוסאמו ?!

רוקי :

פוני אמו יא טיפפפש D:

אופק :

טוב אז בואי תראי -

ככה אני אופק הרגיל [ עהאע כזה מושלם ! ]

( יש לו שיער די ערוך, אני חולה על השיער המושלם שלו :] , ועכשיו הוא מסתובב, מעיף את כל השיער שלו על הפנים, ומסתובב אליי שוב)

ועכשיו אני עם פוני כוסאממממממו z D

מממ , אני גם לא יושבת יותר ליד בר,

אז אין מי שירביץ לי יותר,

ומי שאני ירביץ לו \=

טאפפ לא נורא, הושיבו אותי ואת איימי ביחד [:

עהעא איזה קוול ! שתי תאומות,

יושבות אחת ליד השנניה :)

משו חשוב –

איימי ?!

חיימיפיםשלי ?!

אני מזה מצטערת בשבילך !

חולה עלייך, באני השמנמן הסקסעי הזה

תמיד ישמור עלייך מלמעלה 0:-]

יאללה עכשיו לעיקר  -

בשביל אביב אהובתי , הנה פרק 3-4 .

חחח אביבי ?! אני חולה עלייך יאפשל'י !

פרק שלוש

יום שני, 07:51 בבוקר, מתארגנת לבית הספר .

הוצאתי מהארון חולצת בית ספר כחולה - שחורה , והג'ינס שאני הכי אוהבת, והלכתי לאכול ארוחת בוקר .

בכל הארוחה, חשבתי על, כדי או לא כדי לי ללכת לבית הספר היום, אחרי התקרית הנוראה שקרתה לי עם בן אתמול .

אני יכולה להגיד לאמא שלי שאני לא מרגישה טוב , שכואבת לי הבטן, או להמציא כל דבר אחר ולא ללכת לבית הספר, אבל היום ב 12:00 בדיוק אני צריכה להיות באולפן ההקלטות, ואם אני יגיד לאמא של שאני לא מרגישה טוב, אז היא לא תיתן לי ללכת להקלטות, כי גם ככה בקושי הצלחתי לשכנע אותה ללכת בשעת לימודים, כי זו השעה הפנוייה שיש למקליטים באולפן ...

אז החלטתי ללכת בכל זאת , אוף אני כל כך מפחדת !

שעה 08:17 , אני בבית הספר, השיעור הראשון מתחיל ב 08:30

שי : " מאמי ! אז בסוף באת לבצפר ? "

גיל : " תאמיני לי לילי [ככה היא קוראת לי בקיצור חחח ] , את מזה אמיצה שהגעת היום ! "

פז : " גיל, את כל כך לא מעודדת ! אני במקומך הייתי מפסיקה לדבר ! "

אני : " זה בסדר, זה בסדר ! התגברתי ! בואו נלך לכיתה, התיק כבד לי . "

פז גיל ושי הסתכלו עליי כאילו ' מה ? אנחנו מזה דאגנו, ופתאום את בסדר ? מוזר ... '

בלב שלי, אני ידעתי שלא התגברתי על המיקרה הנורא הזה, אבל ... רציתי שמאור המלשן השיכבתי שלנו, יישמע את זה, כי הוא עמד בדיוק לידינו, ונעץ בי עיניים מוזרות .

ועלינו לכיתה ...

אני : " אתמול הייתי ממש בלחץ בגלל בן הכלב הזה, ולא הספקתי לספר לכן, אבל היום בשתיים עשרה בדיוק, יש לי הקלטות לשירים שלי, והם : שיר למעלות, אם יש גן עדן, וכמובן, הדובדבן שבקצפת, Sacred ! אני מזה אוהבת את השיר הזה, לא יודעת למה, אבל ממש נידלקתי עליו !

שי : " רגע, אבל רציתי לבוא איתך ... " אמרה שי בפרצוף מבואס .

אני : " אל תדאגי, יום אחד, עוד תבואי לאולפן הקלטות " אמרתי בחיוך בתיקווה לעודד את שי'קע .

גיל : " וואי Sacred זה באמת שיר מעלף, את יודעת שהוא של ט.. "

ניסתה להגיד לי גיל של מי השיר, אבל שי סתמה לה את הפה, התכוונתי לישאול למה היא סותמת לה את הפה, ושל מי השיר הזה , אבל בן חיכה לי ליד הדלת .

בן : " ליאן אני צריך לדבר איתך, יש מצב ? "

אני : " אל תחלום אפילו אל לדבר איתי !!! " התנפלתי עליו .

בן : " אבל זה ממש חשוב, אני רציני, בבקשה .. " הוא אמר בפרצוף שלו שמראה רחמים, שתמיד הפיל אותי,

אבל הפעם לא נתתי לא לישבור אותי, ניזכרתי בבושה, בבכי , ובכאב הכל כך עמוק בלב שהיה לי אתמול, והצלחתי להגיד שוב :

" לללאאא !!!!!1 "

ניכנסתי לכיתה ובדרך לגיל, לשאול של מי השיר, המורה ניכנסה לכיתה, ואמרה כולם לשבת במקומות , אז לא כל כך הספקתי ...

ניגשתי למורה ואמרתי לה : " בוקר טוב עינת, היום אני צריכה להשתחרר ב 11:30 , יש לי משהו ... "

עינת : " טוב חמודה תני לי לחתום לך על אישור השתחררות, ותוכלי לצאת " .

השיעור בינתיים ניגמר, ולא התרכזתי בכלל, התרגשתי יותר מדי בשביל זה !

עכשיו השיעור השני התחיל, אבל עכשיו אני חושבת על - אולי מה שבן היה צריך להגיד לי באמת היה חשוב , אולי קרה לו משהו במשפחה חלילה, אולי אני בעצם צריכה לסלוח לו ? אבל אחרי שחשבתי על זה, חשבתי, על כמה השפלה עברתי אתמול ! אז בכל זאת, החלטתי לא לסלוח ... וניגמר השיעור השני גם, השעה 10:30 ויש לי עוד שיעור שלם לסבול לא נורא אמרתי לעצמי .

הפסקה , 10:30 עד 10:45

בן : " ליאן, אני צריך לדבר איתך, נו באמת, רק כמה מילים ! "

אני : " לא ! אחרי מה שעשית לי אתמול, בחיים אני לא רוצה לדבר איתך יותר ! "

בן : " אני מצטער, את לא מבינה ?! אני חשבתי כל הלילה על מה שעשיתי, וזה באמת היה פגום, אני מצטער די ! אוף, למה את חייבת להיות כזו מעצבנת לפעמים ?!?!1? " הוא צעק ושמעו אותו בכל המיסדרון .

כמעט שלא בכיתי מרוב התרגשות, אבל ניסיתי להסתיר את זה, רציתי כל כך לקפוץ עליו ולנשק אותו, אבל הצלחתי לשמור על קור רוח . ברחתי לשירותים הייתי חייבת לבכות, ולהוציא את הרגשות שלי החוצה .

הצילצול צילצל, וקדח לי בשכל כמו תמיד . אז ניסיתי שלא יראו אפילו בשיט שבכיתי, מחקתי את הדמעות ועליתי לכיתה .

ניגמר סוף כל סוף השיעור הכי משעמם עליי כל האדמות, טאנקס גאד !

11:30 , יצאתי מבית הספר, בדרך לאולפן ההקלטות, ייששש !

אני : " שלום, אני ליאן " אמרתי

רונן : " שלום לי קוראים רונן, אני המקליט שלך, בואי תשבי על הכיסא ".

התישבתי כשכולי בהתרגשות !

רונן : " אוקיי חמודה, איזה שירים תשירי ? " .

אני : " אני רוצה לשיר את שיר למעלות, אם יש גן עדן, וSacred " .

רונן : " שירים יפים בחרת ! "

אני :" תודה קיבלתי קצת עזרה [ : " .

רונן : " אוקיי בואי אני רוצה לשמוע אותך שרה "

אז התחלתי לשיר את אם יש גן עדן .

רונן : " יש לך קול ממש יפה, בחרת שירים שממש מתאימים לך ! "

אני : " תודה, אז ... מתי מתחילים ? "

רונן : " כבר עכשיו ! איזה שיר את רוצה לשיר קודם ? "

אני : " אני הכי אוהבת את השיר Sacred אז כדי להתחיל ברגל ימין, אני רוצה לשיר אותו קודם(= " .

ניכנסתי לאולפן והחלתי לשיר, לא חשבתי על כלום, חוץ מהמילים של השיר , זה היה כל כך מרגש, להיות סוף סוף באולפן הקלטות אמיתי !

סיימתי לשיר את השיר, ורונן קרא לי החוצה .

רונן : " רק שתדעי לך, יצא מושלם ! , מזמן לא שמעתי מישהי לא מקצועית עם קול כל כך נדיר ויפה .

זה היה אחד, ושתיים צילצלו אלייך 3 פעמים, כניראה שזה דחוף, תצלצלי, תעשי חימום קול שוב, ונחזור לשיר ".

זאת הייתה אמא שלי שהתקשרה 3 פעמים .

אז התקשרתי קודם לאמא שלי .

אני : " אמא ? "

אמא שלי : " חמודה את רוצה לשבת דקה ? "

אני : " טוב, ראיתי שהתקשרת 3 פעמים, למה הלכת באמצע השיר ? "

אמא שלי : " הייתה לי שיחת טלפון מאוד חשובה , תשמעי חמודה, סבתא בלה, זו שגרה בגרמניה, אמא שלי ( אמא של אמא של ליאן, קוראים לה בלה ) , היא ניפטרה . "

אמא שלי התחילה לבכות בקולי קולות בטלפון , ואני !? הרגשתי איך הרגשתי את הדמעות הענקיות שזולגות לי מתוך העיניים נופלות לי על הלחיים , והתחלתי לבכות אפילו יותר חזק ממנה .

רונן ניבהל ורץ להביא לי מים , ושאל מה קרה, אז אמרתי לו שסבתא שלי ניפטרה .

אמא שלי : " אנחנו טסים לגרמניה לחודש, סבא ליאון לא יעמוד בזה, אנחנו חייבים " .

אני  " בטח אמא , בואי לקחת אותי , עכשיו בבקשה " אמרתי בקול צרוד .

רונן : " לא נמשיך את ההקלטות היום, אל תדאגי, רוצה עוד מים ? "

אני : " לא תודה, תודה שהרגעת אותי, אני לא חושבת שהייתי עומדת בזה אם לא הייתה פה " .

הוא ניגש לחבק אותי - איזה בן אדם טוב הוא !

אמא שלי הגיעה, ושאלתי אותה מתי טסים, אז היא אמרה שביום ראשון זו הטיסה הכי קרובה לגרמניה , יום ראשון בחמש בערב . 

בפרק הבא :

מה היה המיקרה הכל כך מצער, שהיה לשי, שיכל לבטל לליאן את הטיסה לגרמניה ?

ואיך מתמודדת ליאן ?

פרק ארבע

עוד 4 ימים הטיסה

התקשרתי לשי וסיפרתי לה מה קרה, והיא אמרה לי שהיא באה אליי בארבע ושהיא כל כך מצטערת, וניסתה לנחם אותי בטלפון, איזו חמודה .

עוד עשר דקות היא אצלי .

אם את לא מבינים למה אני כל כך מתעבלת על סבתא שלא ראיתי עשר שנים, והיא גרה בגרמניה זה בגלל שעד גיל חמש אני חייתי בגרמניה, נולדתי שם, ולא רציתי לעזוב, כל כך לא רציתי לעזוב, היה לי כיף שם, היו לי חברים, הייתה לי משפחה מורחבת, אבל ההורים שלי התאהבו, ואבא שלי הוא יהודי שומר מסורת, והוא ממש התעקש לעלות לארץ, וסבתא שלי הייתה הבנאדם היחיד שלה הייתי יכולה לספר הכל, והיא אמרה לי, שאם אני יעלה לארץ, אני אוכל לשלוח מכתבים כל סוף שבוע, ולספר לה איך היה השבוע, וכשתיהיה לי בעיה אז אני יתקשר אליה, ויגיד לה, והיא תגיד לי מה לעשות, והיא אמרה לי שבישראל , יהיה לי הרבה יותר טוב, כל האנשים שיהיו איתי, יהיו יהודים, בדיוק כמוני , ושיפה בישראל, ושכל האנשים בישראל אנשים טובים .

תמיד האמנתי במה שהיא אמרה, אבל עם השנים, גיליתי שלא הכל ככה, גיליתי שלא כל האנשים בישראל נחמדים, גיליתי שישראל זה בדיוק כמו גרמניה, רק בלי סבתא שלי , בלי Großmutter שלי [ סבתא בגרמנית ] ...

אני זוכרת עדיין את השפה, בכל זאת דיברתי אותה שש שנים ( רק שנה אחרי שעלינו לארץ התחלתי לדבר עברית ) .

ניסיתי לעצור את הדמעות, אבל זה היה קשה, באותו רגע של זיכרונות עם הדברים שעשיתי עם סבתא שלי, ניכנסה שי, ורצה לחבק אותי, זה העלה לי עוד יותר דמעות, והתחלתי לבכות והיא כמעת בכתה איתי, בכיתי 7 דקות רצופות .

אני : " ברוך השם סיימתי לבכות, מצטערת שהרטבתי לך את החולצה עם הדמעות שלי חחח "

שי : " אין לך על מה מאמי ! אני כ"כ מצטערת , משתתפת בצערך ... "

אני : " תודה מאמי ! אנאי לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך ! , יום ראשון אני טסה לגרמניה לחודש, תגידי למורה טוב ? "

שי : " בטח שאני יגיד מאמי אבל .. לחודש ? זה הרבה זמן, אני יתגעגע :( "

אני : " אני יתקשר אלייך כל סופשבוע, וישלח לך מיילים כל סוף יום מאמי, אל תדאגי ! [: " ניסיתי לנחם ...

שי : " תגידי, יש מצב את מביאה לי כמה שטרודלים מגרמניה ? חחח "

נישפכנו מצחוק , ניקרעו 3 דקות ירדו לי כבר דמעות, בסוף הדקה השלישית כבר התחלתי להיחנק מרוב צחוק, וזה הדבר היחיד שעצר אותנו מלצחוק .

אני : " אני יביא לך כמה שטרודלים שאת רוצה ! בעצם 30 שטרודלים, שטרודל על כל יום שאני לא יהיה כאן חחח " .

שי עזרה לי לארגן את התיק עם הבגדים והראתי לה שימלה אחת, שסבתא שלי קנתה לי ליום שנעלה לישראל, היא השביעה אותי ללבוש אותה, ועד היום יש לי את השמלה הזו .

שעה שמונה עכשיו ושי כבר הולכת ואני נישארת עם הגעגועים ...

מה היה המיקרה הכל כך מצער, שהיה לשי, שיכל לבטל לליאן את הטיסה לגרמניה ???