שלוממלום אנשיים ,
מה קווווריי ?!
מקווה שהככל טופי = )
חשבתי בשיעור מתמטיקה עם מירבווש [ xD ] - אורי הדבקת אותי !
קיצור חשבתי על משפט ממש נכון :
" אם עכשיו אתה סובל ,
זה אומר שפעם היה לך טוב ! "
מי שקורא את הבלוג האישי שלי יודע
שכל הזמן אני מדברת על הסבל שלי
אבל ..
יכול להיות שפעם היה לי גם טוב ???
לכל מי שלא יודע ,
הבלוג האישי שלי :
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=528233
ומה עוד אומרים ?
שהגלגל מסתובב ,
פעם אתה למעלה פעם אתה למטה
אז לפי המשפט שלי
פעם היה לי טוב, ועכשיו ..
קצת הרבה פחות [ !! ]
אבל זה אומר שעוד כמה זמן יכול להיות שיחזור ויהיה לי שוב טוב : ]
אז לכל הסובלים שקוראים את זה [ D : ]
לא סתם עכשיו בשיא הרצינות ,
ונוגע גם אלייך איימי !
עכשיו אתם סובלים ,
אבל עוד כמה זמן הכל יהפוך להיות טוב יותר
אני מכירה כ'כ הרבה סיפורים על ילדים שהתאבדו
בגלל תקופות רעות כאלה ואחרות בחיים שלההם
אבל .. הם לא חשבו על זה שהכדור הוא עגול
ויכול מאוד להיות שבקרוב תחזור להיות מאושר !
ת'אמת, אם הייתם מדברים עם רוקי של לפני חצי שנה
הייתי אומרת לכם
" אין מצב שיהיה לי טוב,
אני מעדיפה להתאבד מאשר להמשיך לחיות ככה "
ועכשיו ?! אני לא מאמינה על עצמי שהדברים האלה שנכתבים עכשיו
אני עצמי, רוקי קאוליץ, כותבת אותם !
כאילו .. לפני חצי שנה בערך הייתי הבנאדם הכי בכיין רגיש מחכה למוות שאתם רק יכולים לתאר לכם
ועכשיו כשאני מסתכלת אחורה לא הרבה השתנו
אני עדיין אדם בכיין ורגיש,
אבל בזכות כמה אנשים בעולם הזה, ומי שמכיר אותי באמת יכול לדעת מי אלה האנשים האלה
בזכותם אני לומדת לאהוב את החיים, בזכותם אני כבר לא רוצה כ'כ למות כמו שרציתי פעם
אנשים האלה -
חלי אשתי \ אחותי הגדולה , איימי אחותי התאומה החצי שמשלים אותי, שיראל שהיא כל החיים שלי למענה אני אתן הכל ! סתו ואופק האהבות של החיים שלי = )
ו.. מה שאני רוצה להגיד לאנשים האלה זה ..
אשכרה תודה, הוצאתם אותי מהבוץ שבו הייתי קבורה ! 3 >
עכשיו בואו נדבר תכלס ונגיע לחלק שכניראה יותר מעניין אתכם -
הפררררררררק : )))
פרק שלוש עשרה
הלב שלי רעד, ואני כולי רעדתי גם, התרגשתי כאילו אני מתמותת, הייתה לי סחרחורת וראיתי רק יותר ויותר שחור בעיניים עם כל צעד וצעד שלקחתי.
התפללתי לה' שבשמיים, כל הדרך ואמרתי " אני מבקשת, טום לא עשה שום דבר רע, בבקשה תשמור עליו, אני מעדיפה שיקרה לי משהו רע, אבל רק לא לו ! אני כל כך אוהבת אותו ! בבקשה תרחם עליו !"
בחצי הדרך לבית שלו , ראיתי המולה גדולה, מלא אנשים צורחים, ואישה אחת אמרה, "אני לא מאמינה שחבורת הילדים האלה ירו בה בסוף ! ולמה ?! רק בגלל שטות של ילדים, נו באמת, אני מרחמת על זה שעלה לניידת האמבולנס, בטח כל כך קשה לו עם זה, זה טום קאוליץ נכון ? "
ראיתי את טום, אהובי עולה על הניידת וסגרו לו את הדלת אחרי שבדקו שהוא יושב .
ניידת האמבולנס התחילה לנסוע, ואני רצתי כל כך מהר, ניסיתי לעקוף את האמבולנס, אבל לא הצלחתי, היה כתוב על הניידת "בית חולים ' עזרת הצלב' " .
רצתי חזרה הביתה, אמרתי לאבא שלי ג'אנט ואלי שיסיע אותי לבית החולים הזה והוא עזב את משחק הקלפים עם סבא שלי וישר נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע.
האבא של אלי : " למה א צריכה לבית החולים ? מה קרה חמודה ? "
אני : " שמעתי ירייה, וישר רצתי לכיוון הבית של חבר שלי, הוא רק יצא מהבית של סבא, [שאני מתגוררת בו כאילו], שמעתי אישה אחת שאומרת שירו במישהו בגלל ריב שכונתי, לא הבנתי כל כך,ושטום קאוליץ ממש מסכן! ואז ראיתי את חבר שלי, זאת שג'אנט נדבקה אליו, עולה לניידת של האמבולנס, וכמעט שלא התעלפתי, אני לא מאמינה שזה קרה ! " התחלתי לבכות לא יכולתי לעצור התנפחתי, נחנקתי, נאדמתי, וניסיתי להפסיק לבכות, אבל לא כל כך הצלחתי, בכיתי כמעט כמו שבכיתי כשראיתי את הגופה של סבתא .
כשהיה רמזור על אדום האבא של ג'אנט הסתכל עליי ואמר, " אני מבטיח לך, הכל יהיו בסדר " וליטף אותי .
התחלתי לבכות שוב אבל הצלחתי לעצור כששמעתי את מה שאמרו ברדיו המקומי:
האיש הראשון שמדבר ברדיו :" אהה .. אנחנו כאן, ליד בית השוקולד, ליד המקום הזה בדיוק, פונו שני נערים, אחד בן והשנייה בת, לבית החולים . "
האיש השני שמדבר ברדיו : "השגנו את טום קאוליץ, שנסע עם הילדה הפצועה לבית החולים "
'ילדה פצועה ? אז זה לא טום פצוע???'
האיש השני ברדיו : " טום קאוליץ, מה קרה באותה זירת פשע ? "
טום : " ירו בה, ואני הגעתי, ולא האמנתי שזו היא.. " טום היה חצי נחנק, היה קשה לו לדבר, ושמעו שהוא חצי בוכה,
"הגענו לבית החולים" אמר האבא של אלי
יצאתי מהמכונית, ורצתי לאבר בית החולים, ראיתי הרבה אנשים, ושמעתי את טום, והתחלתי לצעוק לו "טווווום ! טוווםםםםםםם !!! "
טום נעצר אחרי שהוא דיבר עם התיקשורת והלך לעברי, חיבקתי אותו ואמרתי " מה קרה ?! למה את בבית החולים !? ירו בך ?!?!?!?! "
טום : " לא מאמי שלי, לא ירו בי, ירו בטאפני .. " והוא התחיל לבכות .
אני : " טאפני ?מי זו ? "
טום : " טאפני זו בת דודה שלי, אנחנו הכי קרובים, אני כ"כ אוהב אותה, ואני לא יהיה מסוגל לעמוד בזה, שאם יקרה לה משהו חמור !!! ~ "
חיבקתי אותו חזק חזק ניגבתי לו את הדמעות ואמרתי לו " מאמי שלי, הכל יהיה בסדר, אל תדאג, לא יקרה לה כלום, אני מבטיחה! היא תצא מכל מה שהיא עכשיו"
" טום קאוליץ ? טום קאוליץ ? האא הינה אתה ! גברת אם את לא שייכת למשפחה של טאפני, אני נאלץ לבקש ממך ללכת.. " הרופא אמר
טום : " היא חברה שלי, זה בסדר ! מה עם טאפני ??? "
הרופא : " טאפני לא במצב טוב כל כך, כשהיא הגיעה אלינו, חשבנו שהיא לא תשרוד בכלל, אבל.. היא הצלחה [= אז, בינתיים היא בקומה, והיא חתפה שוק,] צריכים להיות אוד עדינים איתה, לא יודעים מתי היא תתעורר , אולי מחר, ואולי בעוד 40 שנה אפילו .
טום : " אז מתי אני יכול לראות אותה ?! "
הרופא : " כבר עכשיו .. "
טום רץ לתוך החדר שטאפני הייתה בו, ואני אחריו, רצתי לראות אותה, ולדבר עם טום .
טום לקח לטאפני את היד, ונישק לה אותה ואמר "בבקשה אל תלכי לי, בבקשה טאפני, אני כל כך מתגעגע אלייך, גם כשאת כאן לידי, בבקשה על תעזבי אותי ! " טום בכה והדמעות שלו הרטיבו את כף ידה של טאפני או איך שלא קוראים לה, זה ניראה כל כך מרגש, רואים שהוא ממש קשור אליה, כמעט והתחלתי לבכות בגללו .
אני : " טום אתה צריך משהו ? " חיבקתי אותו
טום : " לא תודה יפה שלי" והוא המשיך לדבר עם טאפני, למרות שהיא לא שומעת אותו עכשיו
טום : " בעצם.. אני צריך רק משהו אחד "
אני : " מה חיימ'שלי ? הכל אני יעשה בשבילך ! "
טום : " תתקשרי לביל, תגידי לו שיגיע לבית החולים שליד הבית, ושזה דחוף! טוב מאמי ? "
אני : " בטח נסיך שלי ! "
ישר הלכתי לפינה, להתקשר לביל, התקשרתי שלוש פעמים, והוא לא ענה, שלחתי 7 סמסים, שהיה כתוב בהם, 'ביל, דחוף בוא לבית החולים !' אבל הפלאפון שלו היה מנותק, והוא לא ראה את הסמסים או את השיחות.
אני : " הוא לא עונה, הפלאפון שלו מנותק "
טום : " נו למה הוא צריך פלאפון אם הוא מנתק אותו תמיד ?!" הוא התחיל להתעצבן, לא בגלל משהו אישי לגבי ביל, פשוט, הוא היה כל כך עצוב, שהוא לא רצה שום דבר, חוץ מאת ביל איתו, ושטאפני תתעורר ...
אני : " טום ? אתה רוצה שאני אלך ? אני מפריעה לך ? "
טום : " לא מאמי שלי ! אל תלכי ! "
אני : " מי היא הייתה בשבילך ? חברה שלך ? "
טום : " לא מה פתאום, זה לא מה שאת חושבת חחח, היא בת דודה שלי, האדם הכי קרוב אליי, חוץ מביל"
אני : " בת כמה היא ? "
טום : " היא בת 16 , אנחנו חברים טובים מאז שהיא הייתה בת שנתיים, ואני בן שש, היינו באותו גן, והייתי מספר לה את כל הסודות שלי, מאז שהתפרסמתי, היא הייתה הדבר היחיד שנושם שיכולתי לדבר איתו ! היא הבינה אותי, והקשיבה לי.. היא.. אחח אני לא יודע איך להסביר את זה "
אני :" למה ירו בה ? אתה יודע ? "
טום : " כן, הייתה איזו מריבה בשכונה, ש.. אני לא חושב שאני יכול לספר, יום אחד תשאלי אותה "
אני : " אל תדאג אני עוד ישאל ... " אמרתי בחיוב [=
ביל התקשר אליי
אני : " הלו ? "
ביל : " התקשרת ליאני ? "
אני : " כן שלוש פעמים, לא קראת את הסמסים שהשארתי לך ? "
ביל : " לא , אני קודם שואל מה, ואז בודק את הסמסים .. מה קרה ? "
אני : " טאפני, או סטאפני או איך שקוראים לבת דודה שלך, בבית חוולים ! ירו בה ! אתה חייב לבוא עכשיו לבית החולים ! אנחנו בקומה השלישית "
ביל : " מה ?! איך טאפני ?! אני לא מאמין ! שתיי דקות אני אצליכם, תנסו שלא ייקחו לכם את שעות הביקור, אני חייב לראות אותה, טאפני שלי ! " התחיל להיות לביל קול עמוק, מלא עצבות, שלא נישפכת החוצה, הוא שומר את כל העצב שלו בפנים, ולא בוכה, ואני לא יודעת למה ...
השיחה נותקה, וסגרתי את הטלפון שלי, אחרי שלוש דקות בדיוק, ביל נכנס לחדר שבו היינו.
" טאפני שלי ! איפה היא ?! " ביל צעק עד שהוא מצא אותנו
ביל : " טאפני .. מה קרה לה ? כריסטין ירה בה !? "
טום : " כן, אני לא מאמין, חשבתי שהוא סתם צוחק, שזאת סתם עוד בדיחה לא מצחיקה שלו .. "
השניים בכו והתחבקו, והעלו זיכרונות על טאפני, וצחקו ועוד ועוד דברים שקשורים לטאפני.. רק אני ישבתי בצד, ראיתי אותם מסתדרים, מדברים, וצוחקים ביחד, וזה מזה גרם לי אושר !
אחרי 20 דקות שביל בא, ביל וטום עצמו את העיניים, החזיקו לטאפני את הידיים, וניסו לשדר לה שדרים, כמו הדברים היו שקרן להם, הדברים המצחיקים שהיו להם, החרים שלהם, הם ניסו לשדר לה הרבה דברים, אבל טאפני לא התעוררה, ראיתי איך לביל וטום חשוב שטאפני תצא מהקומה, היא כניראה הייתה ממש חשובה להם .
בשמונה וחצי ניגמרה שעת הביקור, והתקשרתי לאבא של אלי שיבוא לקחת אותנו.
השעה עכשיו 14:34 בצהריים
התקשרתי לטום
אני : " הלו טום ? ישנת ? "
טום : " כן מאמי "
אני : " אוי סורי, אני יתקשר יותר מאוחר.. "
טום : " לא יפה שלי, דברי מה רצית ? במילא הייתי חייב להעורר "
אני : " רציתי לדעת איך אתה מרגיש, אחרי אתמול, ראיתי שהיה לך מאוד קשה.. "
טום : " כן, אני וטאפני היינו מאוד קשורים.. אבל זה שאת, ביל וטאפני הייתם איתי, עזר לי כל כך ! תודה מתוקה ! "
אני : " אתה רוצה שאני יבוא לעזור לך במשהו ? או שאני יגיד לדוד שלי שיבוא להסיע אותך לבית החולים .. ? "
טום : " שעות הביקור ניפתחות רק בארבע בצהריים, אבל אני אשמח אם תבואי אליי, ותהי איתי קצת.. זה מאוד עוזר לי שאת איתי(: "
אני : " בטח מאמי מתי לבוא ? "
טום : " תהיי בשלוש אצלי טוב בובה ? "
אני : " בטח מתוק שלי ! "
וניתקנו ...
ב14:47 יצאתי לטום
השעה עכשיו 15:03 דקות אני אצל טום
"היי ליאן, כנסי ישר לחדר שלי " אמר לי טומי
טום : " אוצה לשתות משהו ? "
אני : " לא תודה .. "
טום : " תסתכלי, מצאתי כאן תמונות, שלי של ביל ושל טאפני "
אני : " וואי איזה חמודים הייתם ! "
טום : " חח תודה "
אני : " רגע מי את ומי ביל ? "
טום : " זה אני וזה ביל .. "
אני : " תאמת אפ'פעעם לא הבנתי איך אתם תאומים זהים, אבל עכשיו, אני רואה, גם באופי חשבתי שאתה וביל, לא ממש דומים, אבל להפך ! ביחד אתם מסתדרים כל כך טוב, ממש תענוג לרות אתכם יחד [= "
טום : " את ממש חמודה את יודעת ? "
והתחלנו להתנשק, כשהוא מתרגש, או מצפה למשהו טוב, או עושה משהו שמשמח אותו, הוא מנשק מכל הלב ! השפתיים שלו כאלה טעימות, שבא לי לאכול את כולו !
לאט לאט נשכבנו על המיטה, כל פעם שאנחנו מתנשקים, אני משחקת לו בראסטות, זה כזה כיף חחח .
" אני אוהב אותך כל כך ליאני, זו הפעם הראשונה, בעצם שאני תאהב באמת ! " טום אמר לי. המילים האלה ממש ריגשו אותי! הוא לא הראשון שאני מתאהבת בו, אבל הוא האהבה היותר מיוחדת שלי, מכל שאר האהבות שהיו לי, בכל זאת הוא לא מהארץ, והוא סלב, והוא אוהב אותי באמת !
השעה עכשיו 16:02 אבא שלי אלי, בא לקחת אותנו לבית החולים.
הגענו בשעה 16:15 לבית החולים ואחרי ביל וטום יצאו, נישארתי קצת במכונית ואמרתי לו " תודה לך, שאתה מסיע אותנו, תודה לך באמת ! אתה ממש עוזר לנו !"
אבא של אלי : " בבקשה חמודה "
יצאתי מהמכונית, וניכנסנו לחדר של טאפני.
"הי טאפני, הבאתי לך כמה דברים" אמר ביל
"כן גם אני" חזר אחריו טום
ביל : " הבאתי לך את השעון הראשון שלי, שאת נתת לי, כדי למדוד זמן, עד שהדברים הרעים יחלפו, ועכשיו, אנחנו, אני ואת, נימדוד את הזמן, עד שהדבר הרע הזה יחלוף"
טום : "ואני הבאתי לך תמונות ישנות, שאת תמיד אוהבת לראות אותם, ולצחוק על איזה מצחיקים, ואיזה פרצופים מכוערים אני וביל עשינו פעם"
ביל : " טאפני שלי, בבקשה תתעוררי ! אני יכין לך פנקייקים מידי בוקר, אם תתעוררי, אני ייתן לך לגור אצלי, אם תתעוררי, אני יכתוב לך שיר אפילו, רק אם תתעוררי ! "
הרופא שרק נכנס לחדר : " ביל טום, אנחנו צריכים שתחתמו לנו על כמה מסמכים, מסמכים שגרתיים, של בדיקות, אתם באים ? "
ביל וטום ביחד : " ככןן ! " חחח
אני : " טאפני, רק שתדעי לך, שביל וטום, מאוד אוהבים אותך, הם מתגעגעים אלייך, ורוצים שתחזרו להיות החבורה של פעם, אם את לא מכירה אותי, בטוח שאת לא מכירה אותי, אז אני יציג את עצמי, קוראים לי ליאן, אני בת 15.5 באתי מישראל, ופגשתי בבני הדודים המדהימים שלך, אני וטום חברים, אני אוהבת אותו כ"כ ,הוא כזה רומנטי, והוא כזה יפה, הוא בדיוק הגבר שעליו חלמתי כל החיים שלי ! וביל ? ביל, הכי כיף לי איתו, הוא ממלא את החלל הריק של החברים של מישראל, שלא ראיתי שבוע, מה שמזכיר לי, שאני חייבת לשי עוד איזה 30 שטרודלים, חחח רק שלא תשמין לי "
ראיתי את ביל וטום נכנסים חדר, והפסקתי לדבר איתה, רק המשכתי להחזיק לה את היד, חייכתי אל ביל וטום.
בשבע חזרנו כל אחד לבית שלו, ומחר?! מחר יום חדש !
בפרק הבא :
האם טום יחליט לספר לליאן למה היה הריב, שבגללו טאפני נורתה ?
ביל מכיר לליאן את גיאורג וגוסטאב, החברים הטובים שלו .
כמו תמיד 15 - 20 תגובות ו.. עוד פרק = )