אני מאוכזבת, אולי מעצמי אולי מהסובבים אותי או אולי מכולם..
אני עוד מעט בת 20 ואין לי כלום בחיים לא השגתי שום דבר, פשוט רבע מהחיים עברו לי ולא עשיתי איתם כלום
כול כך הרבה חלומות כול כך הרבה רצונות.. ותמיד משו מפריע לי להגשים אותי.. אולי החוסר ביטחון בעצמי או העצלנות ואני מנסה לגרום לעצמי להבין שהחיים טסים ובשנייה אחת קטנה אני יכולה פשוט לפספס הכול
כרגע אני במצב לא כול כך טוב
אין לי אמא זאת אומרת יש לי אבל אני לא מחשיבה אותה לכזאת כמו שהיא לא מחשיבה אותי לבת שלה
המשפחה הזאת כול כך הרוסה שאני שואלת כול לילה את השם למעלה למה?? למה שמת אותי במשפחה הזאת??? ההורים חיים אבל אין לי אותם לא אבא שלא כול כך אכפת לו ממני ושלא לדבר על אמא שצריכה להיות הכי קרובה בשבילי אבל בתאכלס גם לה לא אכפת רק לקלל ולהגיד מה לעשות היא יודעת
אני באמת מרגישה שיש לי שואה קטנה בבית ואני לא מגזימה
אני לא הופתע אם יום אחד אני אכנס למקלחת ויצא משם איזה גז שיקח אותי לעולם הבא..
אני לא יודעת איפה להיות בסיס רע לי בבית עוד יותר בבית במקום שאני צריכה להיות מוגנת והמקום שתמיד אני צריכה לרצות לחזור אליו באותו בית רע לי ואני לא רוצה להיות בו פשוט כך
נכון יש לי מחשב יש לי טלויזיה אבל זה לא המתכון לאושר
בשבילי אושר זאת משפחה מאוחדת שמחה לחזור הביתה לדעת שהכול יהייה בסדר
אולי אני אשמה? אולי גם ממני אני לא פחות מאוכזבת עשיתי גם הרבה טעיות
פיספסתי הרבה הזדמנויות אבל אני עדייין עומדת על הרגליים בתוכי הכול שחור כבר לא אכפת לי מכלום או מאף אחד פשוט עומדת על הרגליים
לא מבינה למה? אבל אני יודעת שאם אני ישב אני כבר לא יקום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
good girl gon bad