לכי לישון,
עבר עלייך יום מפרך,
וקצת כואב לך,
תני לדמעות ללכלך לך את הכר,
אני אחליף לך מצעים... עכשיו שני.
תני לאיפור להימרח
הוא לא פה,
מותר לך להיות מכוערת- רק פעם אחת.
שני,
לא חכי!
אסור לברוח מהבעיות,
כתבי עוד מכתב, ועוד ועוד...
וכשיכאב לך, כשתפתחי את תיבת הדואר,
החזיקי אלפי מכתבים שלא יקבלו מענה
וביניהם אין את המכתב שלו,
אני אהיה שם,
כדי להגיד לך לישון
מותר לך למות לפעמים.
יש לי הורים נאצים ואני שונאת אותם עכשיו כמו שלא שנאתי אותם בחיים שלי.
שיפסיקו לכלוא אותי
שיפסיקו להאכיל אותי
שיפסיקו להעיר
שיפסיקו להציק לי
שיפסיקו להתערב בכל דבר
שיפסיקו להתקשר כל שנייה
שיפסיקו לדפוק לי את החיים
שיפסיקו להרוס לי כל דבר טוב שמצליח לי
אני חוזרת לאותו מצב שהייתי שקועה בו חודשיים שלושה אחורה..
ובינתיים אני לא מוצאת בזה שום דבר רע.
רזון.
ה.מ.א.ה
אוי כל כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
