לא האמנתי שאני אתאהב ככה במישהוא ככה אי-פעם עכשיו כשאני כבר בתיכון אני יודעת מזה כי יש לי מישהוא אחד בכתה שאני לא מפסיקה להוריד ממנו את העינים שלי הוא לא ידיד שלי ואנחנו כמעט לא מדברים זה מוזר שאנחנו באותו כתה ואני מדברת אם כולם ומכירה את כולם חוץ מאותו...
זה בטח נשמע לכם עוד התחלה של איזה סיפור פתאטי ובנים אתם לא מבינים מה לעזאזאל אתם עושים פה?!
אז חכו עד הסוף.
אז כמו שהתחלתי להגיד אני באמת,באמת לא יכולה לתאר עד כמה אני אוהבת אותו אתם לא מתארים לעצמכם.
בהתחלת השנה בכלל לא שמתי עליו עין ולא ידעתי שהוא קיים.
עד שאיזה יום אחד מעיין (חברה שלי) הודיע לי שיש מפגש.
הוא גם הגיעה בכלל לא ראיתי אותו עד שהוא התחיל לדבר איתי אני זרמתי הוא נראה לי אז חמוד אבל לא כמו משיהוא שאני ירצה לצאת איתו או כמו מישהוא שיהיה חבר שלי.
פשוט המשכתי הוא סיפר לי עליו חברים וכל הדברים האלה,לא ממש השבתי הייתי עסוקה בלבחון אותו אם הוא חתיך? איך הוא מדבר? אם הוא מתאים לי?
הגעתי למסכנה שלא!
אבל עדיין המשכתי לדברהוא נחשב לי כמו עוד ידיד חדש.
כשבסיימתי לדבר איתו מעיין קראה לי בהתחלה עשיתי כאילו לא שמעתי ולא ידעתי למה עשיתי את זה?! רגע יש מצב שאני נקשרת עליו?!
אמרתי שאין מצב והפסקתי להשלות את עצמי,אמרתי יפה ביי והלכתי עם מעיין.
מעיין שאלה אותי מי זה החתיך הזה?
תאמינו לי ברצינות לא שמתי לב לזה שהוא חתיך ולא נראה לי דהוא חתיך אבל לא אמרתי את זה למעיין אמרתי לה שאם היא חושבת שהוא חמוד שתלך לדבר איתו היא לא העזה...
אז מה לעשות? לקחתי את העינינים לידים ולחשתי לו "רואה את זאת שם בפינה ליד הילדה עם החולצה הכחולה?" הוא ענה"כן" אז אמרתי"לך תדבר איתה" הוא שאל "למה?" ועניתי"תסמוך אלי".
הוא הלך ואפילו לא התווכח פשוט הלך.
מעיין הסתכלה שהוא ניגש לעברה.
הוא שלח לה "היי" ואת האמת דיי באדישות לא כמו שהוא דיבר איתי.
היא אמרה "היי" והסתכלה עלי במבט של:"בא לי להרוג אותך" אבל היה בזה גם דיי:"תודה רבה!" .
עשיתי את עצמי כאילו מתרחקת ולא שומעת אותם והם נראה לי דיי האמינו אבל לא יכולתי להפסיק להקשיב להם.
פתאום ראיתי אותו הולך משם ולה יש חיוך ענקי על השפתיים.
כאילו מישהוא בא ותקע לע שם זוג מסמרים שאלתי "נו איך היה" (כאילו לא ידעתי).
היא ראתה שהוא הולך וחיבקה אותי מרוב"אהבה" היא כמעט חנק אותי.
היא אמרה תודה בין 17 פעמים ל1,000,000 .
ואז אמרתי לה "נוו ספרי".
היא אמרה קודם כול הוא הבן הכי חמוד,חתיך,מדהים,מקסים...
אמרתי לה בטון עצבני:"את מכונה לספר כבר איך היה לפני שאני נרדמת?!"
היא אמרה:"כן סליחה הרי זה הכל בזכותך".
בשניה שהיא אמרה את זה לא הרגשתי כלום (לפחות ככה חשבתי) ידעתי שהרגשתי בלב איזושהיא צביטה אבל ממש לא ידעתי למה?!
אולי בגלל שלמעיין יש חבר ולי אין? אולי בגלל שמעיין לקחה את הבחור שהתחילה איתי? טוב לא יודעת כל מה שאני רוצה עכשיו זה להקשיב מה קרה!
מעיין התחילה לספר:"דיברנו היי,היי מה קורה? וכל אלה ואז הוא אמר:"מרחוק את נראית חמודה מסתבר שמקרוב עוד יותר"!
מעיין:"התחלתי להסמיק וממש אהבתי את מה שוהא אמר ומזה רציתי לנשק אותו בשניה שוהא אמר את זה"!
מעיין המשיכה לדבר ולדבר על כמה שהוא מקסים,מדהים וכל השטויות האלה הסתכלתי על השעון ואמרתי למעיין:"יו אני לא מאמינה איך הזמן טס! כבר רבע ל-1 אני חוזרת הביתה."
מעיין נתנה לי חיבוק והלכתי משם היא נשארה.
בדרך הביתה חשבתי לעצמי על הרבה דברים אחד מהם היה למה הרגשתי צביטה בלב? למה קשה לי לראות אותם ביחד?! מכל ה"121" חברים שהיו למעיין דווקא עליו נדלקתי? אוף מה קורה לי?!
נכנסתי הביתה בשקט אבל הופתעתי לגלות שאני לא לבד אבא ואמא ישבו במטבח חיכו לי ראיתי אותם בוכים לא הבנתי מה קרה? הם ניסו להסתיר את הדמעות.
פתאום שמעתי את אמא אומרת:"קאריני תקשיבי את כבר מספיק גדולה כדי לשמוע מה אני ואבא שלך החלטנו".
בשניה הזאת,רציתי לסתום את הואזניים ולא לפתוח אותם.
ידעתי שהמשפט הבאה שאמא תגיד הולך להיפתח כ:"המשבר החדש של במשפחה" .
לא ידעתי מה לעשות אז שתקתי ואז אמא אמרה...
עכשיו אתם בטח שונאים אותי אה? מה לעשות חכו להמשך!!
תגיבוו ותהנו!
chen44
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
