טיפים למציאות

The Moon and Serpent

אירועים אשר מתרחשים ברמה הקוונטית מופעלים על ידי פעולת הצפייה.
מכאן, ברמה הקוונטית, נעלם ההבדל בין מרחב וזמן. וזה לא משנה אם האירוע הנצפה נמצא מרחק רב מאיתנו, מרחק רב במרחב או בזמן, אם אנחנו צופים בו - אנחנו משפיעים עליו. כובלים אותו במציאות הנוכחית, גם אם הוא התרחש בעבר המאוד רחוק שלנו.

המפץ הגדול בשלביו הראשונים היה קטן מאוד. כל היקום שלנו היה מכונס לנקודה קוונטית אחת של חום ודחיסות קרובה לאינסוף.
עכשיו אנחנו צופים בנקודה הראשונית הזאת, לוכדים את ההד האילם שנוצר ממנה על ידי הכלים המודרנים שעומדים לרשותנו, הרדיו טלסקופים. על ידי פעולת הצפייה אנחנו משפיעים על לידת היקום!
שיתוף הפעולה הזה מאפשר לנקודה הקוונטית מהעבר להשאיל מידע מהעתיד כדי ליצור את הסדר הטבעי וההרמוני ששורר ביקום מלא-חיים הזה.

פעולת הצפייה שלנו יוצרת פרמטרים של מסה, גרביטציה וטמפרטורה שמאפשרים את השלבים הראשונים של היקום. פעולת הצפייה שלנו מקלה על לידתם של הפלנטות, של היבשות ושל החיים אשר יתפתחו במשך אלפי שנים עד שיהיו מוכנים לבצע את פעולת הצפייה מלכתחילה, מהמקום הראשון.
מהמקום האחרון.

הקיום כולו מתחיל לעבוד בזכות עצמו, מחשבה ששולחת את עצמה לאותו המקום, רעיון בתוך רעיון אשר הופך את עצמו לממשי. הפעולה המאגית העצומה ביותר.

ובאמצע הקוסמוס יש ריק, ובאמצע הריק יש את המשפט הזה: There is such a thing as a free lunch.
כל רגע שהיה, אי פעם, וכל רגע שאי פעם יהיה נמצא כאן. מגיע לממשות בתוך העכשיו האינסופי הזה.

לפי איינשטיין, כל המרחקים, מרחקים בזמן או במרחב הם יחסיים ביחס לצופה. אז למעשה, אין כזה דבר מרחק פיזי או כרונולוגי. ואם נשאל את עצמנו את השאלה "כמה מלאכים יכולים לרקוד על ראש מחט?" עלינו לענות: "כולנו!"

במקום הזה, כל מה שניתן לכנות כ"כאן ועכשיו" נמס. כל החפצים וכל המציאויות עשויות מאטומים אשר עשויים מישויות. אם מנסים להגדיר את הישויות האלה הם לא מתבררים כגלים או כחלקיקים, אלא כמשהו שניתן להבין כיחסים מתמטיים מופשטים. כל הקיום כיחס מתמטי חי ואינסופי, ללא צבעים, ללא טמפרטורה.
החלום הטהור של משהו מוחשי, מרחף שם, בכלום האינסופי האילם. הכל הולך אל האור הרותח.
ולבסוף, ההבנה הסופית שאין שם שום דבר חוץ מאני. אף פעם לא היה כאן מישהו חוץ מאני.