אהבה, אכזבה ועוד כל מיני.

אז כתבתי משהו שקשור לרגשות שלי.

הם כולאים אותי בתוך פרוזה.

כמו שסגרו אותי בתוך ארון

כאשר הייתי ילדה קטנה.

כי אהבו אותי "דוממת".

דוממת! אילו הם היו יכולים לחדור במבטם

ולראות את המוח שלי במרוצתו סחור סחור.

הם היו עשויים גם לכלוא בדרך כזאת ציפור

בבית מעצר בעוון בגידה.

הוא עצמו צריך רק לרצות

ובקלות כמו כוכב

להביט בזלזול על שבי.

ולצחוק אני לא יותר.

אז מה דעתכם?

לורינה3>