יש ריח של סמרטוט.
לוחצים עלי להתקדם למרות שהכל תקוע.
סוגלים ת'דלתות וצועקים שלא רצתי מספיק מהר.
אבל אני לא רוצה לרוץ, כואבות לי הברכיים
ולהם זה לא אכפת כי זאת אני,
לא הם.
הקיץ הגיע והעור מחליף גוון.
וכמו בכל עונה יש לי דחף חזק לשינוי אווירה.
אז בארון כבר בגדים חדשים, החדר מחכה לצביעה מחדש

ואנשים חדשים כבר מחכים ליציאה הבאה.
כי זה כיף לראות חיוך על פרצופם של אנשים שחשובים לך...
וזה כיף כשאת נוהגת ברכבת שלך, מחליטה באיזה תחנות לעצור.
צודקים האנשים שאומרים שהחיים הם כמו רכבת, ואני...
אני כבר צריכה ללמוד את מי לעלות אליה או לא.
הכל מושלם, הכל ורוד, כשאני מקבלת את מה שאני רוצה.
אני לא קוראת לעצמי מפונקת,
אני פשוט ילדה שמקבלת את מה שהיא רוצה :P

ואני סתם יוצרת פרובוקציות צועקת בצבעים זוהרים.
כי בא לי שינוי, כי בא לי משו חדש, כי טוב לי.
כי כל דבר מושלם כשאני עושה אותו כזה.
פשוט החיים בורוד -
אז לחיים D: