אני מפחדת ליגדול להיות אדישה..
אני מפחדת ליגדול להיות כזאת - שלא רציתי..
אני כבר אחת כזאת.. אחת מהלה שאני שונאת !
הלב שלי הולך ומיתקשה..
אני כול הזמן בוכה..
או רק מרגישה בוכה..
אין לי כבר דמעות .. אני לא מסוגלת יותר ליבכות..
חברה שלי ניסתה שוב להיתאבד.. אחרי תקופה שהיתקרבנו - היא ניסתה ..
היום היא הישתחררה מהבית חולים ..
היא תחילה להיפגש עם פסיכולוג.. \=
ועוד מעט.. יהיה היום שיזכיר לי מה היה לפני חצי שנה..
היום שבו ידיד שלי , ניפטר \'= ..
אבל לא על זה אני רוצה ליכתוב את הפוסט..
אני רוצה לדבר פה על משו אחד .. שמציף אותי כבר המון זמן..
ריקנות ...
אני מרגישה כ"כ ריקה מבפנים..
לא יודעת..
אני אולי מפחדת לגלות .. שעדין לא היתגברתי על העבר..
אני ליפעמים חושבת , שהיתקדמתי הלאה - מהר מידי . ..
אולי ?
עכשיו אני עם בן ... אני אוהבת אותו.. באמת ..
יום חמישי היה לנו חודש כבר ^^
חודש שכול דקה שביליתי איתו - הייתה מושלמת בישבילי ( =
שכול נגיעה בו גרמה לי לצמרמורת , לאושר..
אבל אני מרגישה שמשו בי , מבפנים עוד קר , קפוא , רקוב..
ראיתי את ההוא לפני כמה ימים .. הוא לא ראה אותי..
אבל זיהיתי אותו מרחוק..
ופיתאום הרגשתי צביטה בלב ..
וניסיתי לחשוב על משו שאני אוהבת [ אוקי.. זה לא היה לפני כמה ימים.. זה היה לפני שהכרתיאת בן XD ]
רק נישברתי יותר ויותר מבפנים..
אני לא מבינה איך חברות שלי יכולות עוד ליקרוא לי רותם האופטימית..
מיזמן כבר איבדתי את האופטימיות..
זאת כבר לא אני שצוחקת ..
זה צד אחר שבי..
זאת לא רותם .. זאת לא ... וואט אוור יו וויל קאל מי !!
פשוט לא \'=
אני מרגישה שאני מישתנה בכול לילה..
ואני כבר לא עומדת בזה..
אני כבר לא יודעת איך להיתיחס לעצמי ..
אז אני פשוט מנסה לצחוק..
או לפחות לחייך ..
ואז.. זה רק מיתדרדר..
או שזה פשוט גורם לי ליבכות או יותר להיתכנס בעצמי..
או - לק..
שמעו... אני יודעת שזה ניקרא ס-מ-י-ם !!!
אני רוצה להפסיק עם זה עודלפני ההיתמכרות..
אני יכולה..
אני פשוט.. רוצה לחייך =[
וקשה לי ..
כ"כ ..
ועל השורה ההיא אתם יכולים להגיד אני מלאת רחמים עצמיים .. לא אכפת לי . .
FUCK YOU OK ? ><
עזבו.. אני פשוט מיתחרפנת ואני לא מסוגלת יותר לחיות על פסיכולגיה מיזדמנת בגרוש וחצי >< ..
ולמי שזה מעניין..
חזרתי ליכתוב.. \=
אבל אל תידאגו..
אני פחדנית מידי בישביל לשים לחיים שלי סוף >< : ' (
יאללה..
בהיווווו 3>