כוחן של מילים

לאמשנה כמה כתבתי לך ,

כמה אמרתי לך ,

כמה הקשבתי לך ,

הדחקתה אותה לפינה..

אנחנו לא מדברים , לא יודעים אחת את השני .

מה עוד אטפשר לעשות ?

איבדתי תיקוות

חוששת לעתיד ..

אולי יכאב ?

אולי יהיה טוב ,

אולי הכול ימשיך ככה לתמיד ..

זה כבר לא ליפעמים כואב ..

זה תמיד , זה כאב שרק הולך והוא כבר חוזר ,

עוד לפי שאני מיתגברת לגמרה , שוב כואב ..

הכול עובר לי מול העיננים במהירות..

ככה שזה יותר כואב מתמיד , כ"כ הרבה דברים קורים .. ,

שאני לא מספיקה לחשוב כבר כמו פעם , להיות כמו פעם..

זה הגעגוע הכי גדול שלי ..

להיות אופטימית כמו פעם , ליזחוק כמו פעם , להיות מאושרת כמו פעם ..

לפני שהתחלתי לחשוב על המיבחוץ .. על היופי ולא על האופי ..

לפני שהבנתי שהכול אצלי דפוק ..

עוד כשהכחשתי ..

כשהייתי עושה מה שאניר וצה , מתי שאני רוצה והיו תומכים בי ...

שהיו אומרים לי " טוב " או משו כזה ..

לפני שניכנסתי לכול השיט הזה ..

למה צריך דברים כאלה בכלל ??

את הטוב והרע אפשר לאזן בדרך אחרת ..

יש המון דרכים , חוץ מהדרך הזאת .

אני צריכה פשוט לישתוק , להגיד - די , זהו .. להפסיק את כול השטויות

שמתם לב שבזמן האחרן שאני כותבת בשורות ממש קצרות ?! , זה מוזר..

אני כותבת המון בצורת שיר , אני מיתקונת לזה , אבל זה מאבד ליטה =S

בימים האחרונים אני חושבת אולי להפוך את הבלוג לבלוג הכתיבה שלי .. במילה אף אחד לא באנמת קורא פה את מה שאני כותבת ..

זה לא מעניין אף אחד.. אז תישאלו למה אני עדיין כותבת בבלוג הזה ?

אולי בישביל להרגיש קיימת ? אולי בשביל ליפרוק ? אולי סתם להעביר את הזמן .. וכשאני עם חברות שלי לדבר איתם על דברים אחרים , שהכול כבר כתוב בבלוג ולא מעיק כמו קודם על הלב.. כי ליפעמים זה עוזר..

אולי סתם בשביל הזיכרונות ? המון דברים פה שקרו לי .. ואני זוכרת רק כי כתבתי אותם פה..

יכול להיות .. אני עוד לא יודעת בדיוק מה אני יעשה עם הבלוג.. במיוחד בתקופות האחרונות שאין לי זמן על המחשיב.. או זמן חופשי ..

הלהקה , השיעורים , המישפחה והחברים.. זה יותר מידי בשבילי .. ועוד עכשיו מוסיפים לנו הממממממון הופעות וחזרות .. אני לא יודעת מתי בכול הדברים האלה אני יספיק לעדכן .. אבל אני לא רוצה לקחת עוד הפסקה .. לא אחרי שסופסוף חזרתי להרגיש פה בסדר ^^

שאני סופסוף שוב בוטחת ב" קוראים" של הבלוג .. טוב , בערך..

את הפרישה הקודמת שלי ניגרמה מנאצה =S .. זה ממש ביאס אותי ופגע בי .. אל תחשב שנאצה פה לא גורמות לי להיפגע.. או לשבירה .. זה מבאס לי ת'צורה .. ואם זה נאצה ממש פוגע אני ליפעמים גם בוכה ..

אבל זה לא משפיע עלי ביום יום .. כי לא להרבה יש ת'ביצים להגיד לי ביום יותר את מה שהםחושבים עלי או מש כמו " זה אני הגבתי לך נאצה " .. אז אני לא נותנת לזה להשפיע עלי ..

טוב .. ההורים לוחצים לסיים ..

בהיוו 3>

אם היא הולכת ממך עצבנית - לך אחריה .

אם היא מסתכלת על השפתיים שלך - תנשק אותה .

 אם היא דוחפת אותך ממנה או מרביצה לך - אל תעזוב אותה ואל תתן לה ללכת .

 אם היא מתחילה לקלל אותך - נשק אותה ותגיד לה שאתה אוהב אותה .

אם היא שותקת - תשאל אותה מה קרה .

אם היא לא מתייחסת אליך - תתן לה את כל תשומת ליבך ותראה לה שאכפת לך .

אם היא דוחפת אותך ממנה - משוך אותה חזרה אליך .

אם אתה רואה אותה כשהיא לא במיטבה - תגיד לה שהיא יפה .

 אם אתה רואה אותה מתחילה לבכות - חבק אותה חזק ואל תאמר מילה .

אם אתה רואה אותה הולכת - בוא אליה מאחור וחבק אותה .

אם היא מפחדת - תגן עליה .

 אם היא שמה עליך ראש - נשק את ראשה ושים את ראשך עליה .

אם היא גונבת ממך את הכובע - תן לה להישאר איתו .

כשהיא אומרת לך שהיא מחבבת אותך - היא מתכוונת ליותר ממה שאתה חושב .

אם היא מחזיקה לך את היד - תחזיק את שלה ושחק עם אצבעותיה .

אם היא ניתקלת בך - תתקל בה גם ותגרום לה לצחוק .

אם היא מספרת לך סוד - שמור אותו ואל תספר לאחרים .

אם היא מיסתכלת לך בעיניים , אל תוריד את שלך מימנה עד שהיא תוריד אותן ממך .

כשאתה שובר לה את הלב - הכאב לא באמת עובר לתמיד .

 כשהיא אומרת לך שזה ניגמר - אז היא עדיין רוצה שתהיה שלה .

תישאר איתה בטלפון גם אם היא לא אומרת כלום .

כשהיא אומרת לך שהכל בסדר , אל תאמין לה - דבר איתה .

תתקשר אליה ליפני שאתה הולך לישון ואחרי שאתה קם וגם אם סתם מתחשק לך לדבר איתה .

תכבד אותה כאילו היא הדבר שהכי חשוב לך .

 תתקשר אליה ב12 בלילה ביומולדת שלה להגיד לה שאתה אוהב אותה .

זה הרמז הכי קטן שיכולתי לתת .. ;P