אולי עכשיו יהיה לי קצת שקט ...
אני לא יודעת מה איתכם .. אני לא באמת חיפשתי תגובות , או תנחומים ..
ומי שקורא פה .. סביר להניח שמכיר אותי..
כי חסמתי את הכניסות לפה [ אני מקווה שזה הצליחה ! ]
וזה אמורלשנות לי ת'מיספר בלוג עוד כמה שעות ..
לא רציתי ליפתוח בלוג חדש ..
כי אז כול הזיכרונותשלי מפה יאלמו ... ולא רציתי גם לימחוק מאותה סיבה ...
אפשר אפילו ליראות שלא מחקתי אף פוסט מתחילת הבלוג ...
גם כאלה שאני יודעת שלא הייתי צריכה ליכתוב ..
וגם שיניתי כינוי ..
אני כבר לא אנונימית . ואנילא ישקר כבר ...
האמתי , הבלוג הזה אף פעם לא היה אנונימי לגמרה ..
עוד בשבוע הראשון חספו פה את השם שלי |אהמבורדסקיאהמ|
ואז גם סיפרתיע ל עצמי עוד דברים .. וחוץ מהפנימיותש לי. ..
סיפרתי עוד דברים ..
ויכול להיות שאפילו הזכרתי שמות ..
הכרתי מפה אפילו כמה אנשים ..
או גם מהבלוג הכרתי יותר טוב אנשים ..
שעכשיו הם בין הכי חשובים לי בעולם !
אז כן , מה עוד נותר לי לעבור עם הבלוג הזה אני תוהה לעצמי ?
היתאהבתי פה , היתאכזבתי , היתאהבתי שוב .. ואז נישבר לי הלב ,
רבתי עם אנשים , השלמתי ,
גיליתי על עצמי מלאן תכונות שלא ידעתי שקייימות אצלי ,
בכיתי , צחקתי , נישברתי , הישתקמתי , ניפגעתי .. פשוט הכול ..
התחלתי ליכתוב , הפסקתי ,
פרקתי , הישתגעתי ,
הבלוג הזה היה בישבילי הכול ..
את האמת .. לפני הבלוג .. היה לי עוד אחד ..
אבל ברגע שאחותי מצאה אותו וגיליתי על זה .
הפסקתי ליכתוב שם כימעט...
מידי פעם הייתי עושה פוסט על דברים לא חשובים..
ולפניו . הייתה לימחברת-יומן .. וגם לפניו היה לי יומן ...
את שניהם מילאתי בחוויות ..
אני קוראת אותם מידי פעם . .
בוכה על הרגעים היפים שעברתי , או על כאלה שפיספסתי ..
וכול זה מעלה בי תהיה אחת - האם גם על מה שאני עוברת עכשיו אני יצחק יום אחד ?
האם , לא יודעת.. העובדה שעכשיו אני בוכה יותר מחצי שנה .. על אכזבה .. על שיברון לב של גיל ההיתבגרות
תשעשע אותי יום אחד ..
את הבלוג הזה אני יסגור רק מסיבה אחת .. אם אני ימות .. שראסמי . אני ימות אם אני לא יעדכן פה ..
אם לא יהיה לי לאן ליפרוק את כול הדברים הרעים שיש לי בלב ..
רק בישביל להיות עם אנרגיות חיוביות כמו כולם..
מדהים אותי ליראות שבעולם של היום - כסף כן גורם לאושר ..
רק אם תיסתקלו מי האנשים המאושרים , הרגועים ?
אלה שיש להם כסף לבגדי , למועדונים , להופעות יוקרתיות ...
ולעוד דברים .. שאנשים לדוגמא כמוני לא מסוגלים להרשות לעצמם ..
אבל זה כבר לא חשוב..
כי אני לא מיתלוננת על החוסר תקציבי המטו, בבית .. \=
למרות שגם לו אני יכולה להקדיש פוסט חופר לא קטן..
טוב ..
לוחצים עלי לסיים ת'פוסט ...
בטח אבא שלי חושבתש אני ילך לישון..
אם אני יכבהת'מחשיב ... \ =
בטח הואחושב שגם הלילה אני יצליח להרדם ..
אני לא חושבת ככה ..
טוב .. יאללה ..
את הפוסט הזה אני מסיימת בסימן שאלה ..
תהיה ...
האם יום אחד אני אצחק גם על מה שאני עוברת עכשיו ?