שלום, אני אנונימית. אפשר לקרוא לי ג'יזל עם תרצו.

הופתעתי לשמוע שמורי בית הספר קוראים בבלוגים של התלמידים, לכן מיד סגרתי את הבלוג הקודם,

ומיד פתחתי בלוג אנונימי. הסיבה הנוספת שבגללה פתחתי בלוג אנונימי היא בגלל החברות שלי,

אני לא יכולה לכתוב עליהן כלום.  כל דבר שאני אכתוב ישר תצוץ להן השאלה "זו אני?" וישר יחשבו "איזו מגעילה."

אז מאחר שכבר נקלעתי למצבים כאלה העדפתי לשמור את החיים שלי לעצמי,

ולא לתת לחבורה של תינוקות לקרוא לי בבלוג.

כפי שכבר נאמר ברשימות, את חלק מחברותי, עם בכלל ניתן לקרוא להן חברות,

אני שונאת מאוד. אל תשאלו למה אני חברה שלהן, כי אני בעצמי לא יודעת.

יש דברים בחיים שאני לא מבינה אותם, אני בסה"כ בת 13 וכל החיים עוד לפני, אני לא רוצה לטעות,

אני רוצה לתקן ושהכול יהיה מושלם- אפשר לאמר.

יש ילד בכתה שלי, שאני מאוד אוהבת אותו, מהרגע הראשון שראיתי אותו התאהבתי בו.

הוא לא יודע שאני אוהבת אותו. את תוהה למה הוא לא יודע?

הוא לא יודע בגלל שאמרתי לו שאהבתי אותו, אמרתי לו שעכשיו התגברתי עליו וזה בכלל לא נכון.

הוא אמר שלהיות ידידים טובים זה הרבה יותר טוב מלהיות חברים.

אבל אני עדיין מאמינה שאני אוהבת אותו, ואני לא חושבת שבזמן הקרוב הרגשותיי כלפיו יישתנו.

אני יודעת שזה לא נאה, אבל אני לפעמים משקרת.

זה בכלל לא יפה, אבל בכל זאת. לפעמים, אין לי ברירות.

לחברות שלי אני בחיים שלי לא משקרת. ועם מותר לי לציין, אני חברה של - " השטן, בלי הפראדה. "

אנחנו חברות טובות כבר שנתיים עם אני לא טועה,

והיא כ"כ חשובה לי. את כ"כ מושלמת ואת חברה מעל כל הצפיות.

אז שיהיה לכם שבת שלום ומקווה שאני אעדכן כל יום ואפרוק מה שרציתי.

אוהבת, ג'יזל / אנונימית.