יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

ונפגעי הטרור.

האמת, שחשבתי לכתוב על נושאים אחרים. ואז נזכרתי שהיום יום הזיכרון, ויש לי משהו להגיד על זה.

הטקס התקיים בבצפר בשעה השנייה ואני ונועה רצנו כדי לתפוס מקום הרחק מהדבורים. לא חשבתי שאני אבכה מהיום הזה,

כי בעצם אף פעם לא באמת הבנתי מה זה לאבד מישהו כל כך יקר בגלל סיבה כזו, מלחמה, וטירור. ובטקס, פשוט לא יכולתי לעצור את זה יותר.

חשבתי לעצמי, מה היה קורה לי ומה הייתי מרגישה אילולא אני הייתי מאבדת אח, אבא, או חבר. והכל פרץ החוצה.

וזה הזכיר לי שביום השואה לא בכיתי. לא השנה. ובכל השנים כמעט בכיתי. רק השנה, לא בכיתי ביום השואה וביום הזה כן..

אני לא יודעת מה זה אומר, אבל אני כן יודעת שאני משתתפת בצערם של האנשים שאיבדו מישהו יקר במלחמה, או בפיגוע טירור.

אני גם בוכה כי אני מבינה מה החיילים הדגולים האלה עשו, כדי להגן על המולדת שלנו, כדי לתת לנו אותה על מגש של כסף.

בעיניי זו גבורה שאין עולה עליה, כי אין הרבה אנשים שמוכנים להקריב את חייהם למען הארץ שלהם, כדי שאנחנו נוכל לחיות בה. עכשיו, אנשים, בני נוער שהולכים להתגייס, כבר פחות רוצים ללכת לקרבי, פחות ממה שהיה פעם. כבר פחות מבינים את המשמעות הזו באמת. ושמעתי על בגלל ידידים של אחותי.אאנשים שנמצאים בכושר גופני מעולה, ואני הייתי בטוחה שהם עושים את זה בגלל הצבא. ואז שמעתי מאחותי שהם לא רוצים ללכת לקרבי, או שההורים שלהם רוצים שהם ילכו למשהו אחר. אני חושבת שאפשר אפילו לקרוא לזה קצת בושה. איך דבר כזה קורה?

אבל מספיק עם זה לעכשיו. צריך להשאיר קצת לשנה הבאה.

שירה.

שלום, הנה עוד עידכון נחמד.

נזכרתי בימים שהבלוג היה 70% מזמני. ואז הייתה התקופה שפשוט לא היה כוח לישרא, ודיי הבנתי שזה בזבוז זמן.

אבל בכל מקרה אין לי מה לעשות כך שזה לא משנה.

גאד אני צריכה לעשות עיצוב חדש דחוף.

אז מה קרה בזמן האחרון?

הבנתי שאני נורא רוצה חבר. [טוב, זה קרה כבר שנתיים.]

שצריך לקחת דברים בפרופורציה.

צריך לנצל הזדמניות.

ואני צריכה לדבר איתה דחוף.

אז... לא הרבה.

אני מתכננת לעשות עם כמה חברות קייטנה. כן כן, בחופש הגדול.  ואני באמת צריכה. -את הכספ-  כשאמרתי את זה לאח שלי, נדהמתי לגלות שהוא רוצה להיות בה, ואני עד עכשיו לא כל כך מצליחה להבין את זה ולהעריך את זה. אח שלי רוצה שאני אהיה המדריכה שלו בקייטנה [[[[: תודו שזה מסב אושר.

או הו הו נזכרתי במיצ"ב שהיה לי היום. הייתי בלחץ טוטאלי 15 ד"ק לפני שהוא התחיל, ושמתי לב שכולם ככה.

אני מקווה שהלך בסדר.. אומרים שהמורות עובדות עלינו והוא לא ייכנס לתעודה, אבל לא הלך לי על הפנים, ואני מעדיפה שהוא ייכנסס לתעודה מאשר מבחן שמורה תבנה והוא יהיה קשה..

בקרוב עוד מיצב"ים ואני כמעט משתגעת. הלחץ הזה באמת לא בריא.

טוב אני כבר משתעממת ואני צריכה להתקלח.

אז נסיים פה.

ביי[: