סופסוף מתחיל להיות לי טוב.
הונאבי אימו קשוח ואפל שבי-נעלם לאט לאט.
סופסוף אני מרגישה טוב עם עצמי,
עם כולם.
עכשיו אני מבינה,
כמה חברות תומכות ישלי,
שיש לי משפחה ככך תומכת,
ושאינלי בכלל סיבה להיות.
אני כלכך מאושרת עכשיו,
למרות שהקאתי את כל החיים שלי היום,
ולמרות שאני עושה מלא טעויות,
ולמרות שאני סתומה,
עם צחוק טרקטור,
אבל עכשיו אני הרבה יותר שלמה עם עצמי.
אני מבינה,
שבחיים לא מקבלים תמיד את כל מה שרוצים,
צריך להתאמץ הרבה בשביל תוצאות,
שאין דבר כזה"אביר על סוס לבן"-אין
ואין דבר כזה שמישו יבוא
והוא יתקרב לאט לאט כמו בסרטים
וינשק אותך כמו שאפחד לא נישק אותך בחיים.
זה בעצם עוד קורה לפעמים, אבל רק לפעמים.
הכל צריך לעשות היום עם מלא אומץ וחוזק וידע.
ספיר, קרן, מירי, נועה, אלוש, ונדיה-תודה על הכל
אני אוהבת אתכן.