דריה הזאת, סתם אומרת שטויות.
כמה שאני נשברתי ממה שהיא אמרה.
היא אמרה ש"הוא" אמר לה שאני אוהבת אותו.
הבעיה, ש"הוא" לא מכיר את דריה.
אבל אני סתומה, מאמינה לכל מילה.
זה כ'כ כאב לי אתמול.
הייתי בטוחה שהוא יענו התרברב עם זה,
אמר לכולם שאני אוהבת אותו.
הייתי בטוחה,
שהוא אמר לכולם, את הסוד שלי.
שהוא אמר לכולם,
שאני לא יכולה לחיות בלעדיו.
שכל מבט קטן שלו,
חשוב לי יותר מכל דבר.
שהעיניים שלי, אם הוא היה מסתכל לתוכן,
היו מסגירות אותי.
הייתי בטוחה שזהו, אבוד לי.
אני הולכת להיות בדיחת השנה בשכבה.
שכולם הולכים לדעת
כמה הרגשות שלי כלפיו חזקים.
דריה את סתומה @$!!^&*1~@!
את גרמת לי לחשוב,
שהוא עשה את הדבר הכי כואב שפאשר.
ללעוג לי.
זה יותר גרוע מלדחות אותי, זה כואב פור גאד סייק.
את ילדה ממש מגעילה.
אני בחיים לא הייתי עושה לך דברים כאלה.
גרמת לי לחשוב,
שהלב שלי,
שייך לו.
ושאני רוצה אותו חזרה.
כמה בכיתי, בתוך השרידים שנשארו מהלב שלי.
ששיך ל"הוא".
קשה לי,
להעביר יום אחד,
בלי לראות אותו.
כמו אתמול.
זה היה אחד הימים הכואבים ביותר בחיים שלי.
טוב עכשיו למשו אחר.
הוא היה בכיתה.
ואני הייתי בשירותים.
פתאום אני יוצאת מהמראה בשירותים,
ואני רואה אותו שם.
גל של חום, כמו אש, הציף את כולי.
הוא היה עם הגב אליי, מזל.
אבל נושה-עם הפנים אליי,
מדברת אליו.
הוא מסתכל על קרן, אני עליו, וקרן עליי.
ואז היא התחילה לעשות לי מבטים כאלה,
כמו שהיא תמיד עושה כשאני צכה לעשות משו
ואני לא עושה.
ואז היא אמרה לו"חכה שניה"
הלכה ודחפה אותי לכיתה.
זה כאב.
התנגדתי לזה.
היא דיברה איתו בעצם עליי.
על מה שחשבתי שהוא אמר *אהמדריהאהמ*
היא אמרה לו,
שזה ממש מגעיל מצידו לעשות את זה,
להגיד לכל העולם שאני אוהבת אותו.
אבל מתברר,
שהוא לא עשה את זה ושוב, *אהמ דריה אהמ*
והוא נבהל רק מהמחשבה.
הוא אמר שהוא לא עשה את זה.
הוא אפילו לא הבין מה ההיגיון בלהגיד את הכל.
ואז ישבנו, והיה מצחיק
נתן מיזמז אאת קרן כל הזמן,
אלה הלכה מכות עם דניאל,
אני ומיכאל החלפנו מבטים,
ובין היתר היה כמה קטעים מצחיקים.
*אהמספיראהמ*
היה לי כיף, יותר נכון ריגש אותי,
לראות את החיוך שלו.
עוד יותרריגש אותי,
לראות אותו,
מחכה את נתן וקרן מתנשקים,
עם השפתיים האלה.
שכלכך הייתי רוצה לעצמי.
אבל כנראה, שזה לא ייקרה.
רק אם אני יעשה משו.
וכן, אני מתכוונת לעשות משו.
אז למה אני אומרת שזה לא ייקרה? 0__ם
היינו בהסעות.
אני מחפשת אותו בעיניים שלי,
לא רגועה. בכלל לא רגועה.
הייתי חיבת לראות אותו.
זה היום האחרון שלי לראות אותו, עד יום ראשון.
פור גאד סייק?!?!
יום ראשון.
אז אני ימשיך.
היינו בהסעות ואני מפשת אותו.
הייתי בטוחה שההסעה שלו הלכה.
שפיספסתי אותו,
עד יום ראשון.
פתאום אני מישירה מבט,
ורואה אותו.
הולך, מאושר.
זה חימם לי את הלב.
זה עשה אותי שמחה, מאושרת.
רק מלראות אותו מאושר.
ואז הוא התקרב אליי,
יותר נכון להסעה שלו, ואני הייתי בדרך חחח.
כל הדרך שלו,
עד שהוא הגיע אליי,
הסתכלנו אחד על שניה.
ואז הוא בא לעבור את אלה כדי להגיע לאוטובוס,
והסתכלנו אחד על השניה,
והוא אמר לי:
"ביי"
3 אותיות.
הוא הקדיש לי,
חצי שניה מהחיים שלו.
כן, אני פתטית,
אולי פשוט מאוהבת.
אבל, המילה הזאת,
ההברה הזאת,
היא כל מה שהייתי צריכה.
רק זה.
כדי להיות בטוחה,
שהוא לא חושב עליי מה שדריה אמרה.
שהוא לא לעג לי.
אז אמירה לסיום:
דריה? לכי דחפי בננה לחלחולת.
זה כאב.
אבל עבר.
צ'או במבינות .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
aLMoG =)
