תזכורת:
פרק 1.
נעמה ועמרי.
ישבתי בבית בחדרי הקט, היה חשוך ועכור. הייתי מפוחדת משום דבר ולא ידעתי מה לעשות.
כך ישבתי באי - נוחות מספר שעות תמימות שלא עשו לי רע אך בגלל מצבי נעשו רעות בעצמן.
פתאום נכנסה אחותי לחדר והסתכלה עלי במבט מסתורי ואני לא ידעתי מה להגיד לה.
לאחר דקות מספר, מבלי להגיד דבר יצאת מחדרי. היתי מופתעת ומצאתי את עצמי בחדרה של אחותי, נעמה.
נעמה הסתכלה עלי במבט נרגש ואמרה:"הוא הציע לי חברות!" יצאתי מהחדר מבלי להגיד מילה, נשכבתי במטתי בחדרי הקט וחשבתי על זה שאני לא אוהבת אותו ואני לא רוצה שהוא יהיה החבר של אחותי הגדולה, נעמה ובטח אני לא רוצה שהם יהיו
חברים רציניים כי ידעתי שזה לא חברה הראשון, של נעמה אחותי הגדולה.
אחרי כמה זמן, כשנרגעתי, הלכתי לחדרה של נעמה ושאלתי אותה: "הסכמת?" נעמה הסתכלה, במעט מעט חריג ואמרה: "מובן שהסכמתי, הרי הוא החבר הכי טוב שלי, אנחנו מ-ת-י-ם אחד על השני ואנו רוצים לצאת ביחד היום, עוד כמה שעות, בערך ב - 10 או ב - 9 לסרט, כדי לראות אם אנחנו באמת מתאימים. למה את שואלת? חשבת שאני אגיד לא לעמרי? יש לך בעיה עם החברות שלנו?"
לא ידעתי מה לענות. היתה עיפה ובלתי החלטית, מצד אחד: אני לא רוצה שנעמה תפגע ומצד שני: אני לא רוצה לחיות עם עמרי.
כך עמדתי, דוממת ואמרתי לה: "לא, מה פתאום! אין לי בעיה!" ורצתי מן החדר. "שיקרתי לאחותי." אמרתי. אני יודעת שזה לא ענייני, אך האם יכולתי להגיד לה את האמת ובכל זאת לחיות יחד עם עמרי חשבתי שלא, ולכן שתקתי.
כשאחותי ועמרי הלכו לסרט, נשארתי לבדי, בחדר, היה לי זמן לחשוב. "אם הם יגלו שהם לא מתאימים, הכל יהיה בסדר." חשבתי. מעניין מה נעמה תגיד לי כשתחזור.
כנעמה חזרה, היא אמרה לי: "וואו! את לא מאמינה!" ואני רציתי שתגיד שהם מאוד לא מתאימים אך, לא קיוותי לשוא. "אנחנו כה מתאימים, אפילו דברנו על חיים ביחד, בינתיים קבענו למסעדה..." אמרה לי נעמה, בהתרגשות. "איזה יופי!" ניסיתי להראות שמחה.
בשנים שעברו מאז, נעמה ועמרי המשיכו לצאת יחד. הם רצו להתחתן, לגור יחד, להוליד ילדים! הם היו מאושרים יחד, כמו זוג יונים. אחרי חמש שנים, כשנעמה, הייתה בת 22 נעמה אמרה לי: "החלטנו להתחהתן!" ואחרי המשפט הזה הכל קרה מאוד מהר, לפתע, מצאתי את עצמי בשמלה חגיגית עומדת בחופה. התרגשתי מאוד ושכחתי שנעמה מתחתנת עם עמרי. בחתונה היה כיף, כולם שמחו ונהנו.
פרק 2.
עמרי הוא אחר ואני עם חבר
יום לאחר מכן, עמרי הגיע לביקור. בהתחלה חששתי קצת, אבל ברגע שהגיע, הייתה לי תחושה שאין לי ממה לדאוג, ולכן הסרתי כל דאגה מלבי. כשעמרי הגיע, חשבתי שהוא יהיה כמו שחשבתי וזכרתי שהוא, אך לא, הוא היה אחר, שונה, נחמד יותר, הוא היה מושלם, לא האמנתי, כה שמחתי, לבי הלם בחוזקה. אחרי המפגש עם עמרי, שמחתי שאחותי בחרה באדם הנכון, באדם המתאים, שיהיה לה כיף איתו, פתאום חשבתי לעצמי: "מתי יגיע תורי? מתי לי יהיה חבר? מתי נפגש? אני כבר גדולה! גם אני זקוקה לחבר!"
למחרת כשהלכתי לבית הספר, חשבתי על הילד שתמיד חיבבתי, יונתן. יונתן הוא ילד חמוד שתמיד צוחק ומצחיק, הוא גם חכם, בדיוק בשבילי, אני גם יודעת שיונתן קצת מחבב אותי.
בהפסקה, ניגשתי ליונתן והלכנו הצידה, אמרתי לו בקול חלש: "אני מציעה לך חברות!". יונתן נראה מופתע, אך יחד עם זאת, שמח. "ו... מה את חושבת?" אמר כיאלו כשאלה רטורית. "שאני אגיד לא?" צחקתי. ומאותו היום אני ויונתן חברים מאוד טובים.
פרק 3
אני ויותנתן
הימים חלפו, אני ויונתן התבגרנו, גדלנו, התחלנו לצאת לסרטים וארוחות. מאוד אהבנו זה את זה.
ביום הולדתי ה-23, לאחר כמה שנים שיצאתי עם יונתן, הוא נתן לי מתנה נפלאה, טיסה לצרפת, יחד איתו, כמובן.
בארוחה האחרונה שלנו, בסופה, יונתן החזיק לי את הידיים ואמר: "תמיד רציתי מישהי שאני אוכל לאהוב אותה..." הוא הפסיק לרגע לדבר והמשיך: "את רוצה לנסות לחשוב על זה?"
לרגע אחד, חשבתי על זה שאני כבר דודה ל-2 ילדים קטנים, וגם אני רוצה ילדים, ואז כבר לא הבנתי למה אני כה חוששת... הרי אני אוהבת את יונתן מאוד.
"כן, אני אשמח, וחשבתי על זה, אני מעוניינת!" צחקנו, ונהנו מאוד להיות יחד את הלילה ההוא!
פרק 4
המשך יבוא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תמיד גימליסטית =]
