אם מלחמת לבנון השנייה הייתה מלחמה מיותרת או לא - יש פנים לכאן ולכאן , אילו פנים כל כך ארוכות שתקצר היריעה מלחתוך את בדיה– מה שברור מבחינתי ונדמה שיש הסכמה גם מקיר לקיר לגבי שני דברים: האחד הוא שהיא לא נוהלה כיאות והשני הוא כי נסיבות קבלת ההחלטות הנוגעות ליציאה אליה הם דוגמה מובהקת ל- איך צריך שלא לקבל החלטות – אבל בסוף המלחמה מה שהכי בלט הוא ה- "עליהום" הציבורי על התקשורת, מה שהתחיל בקול צרחה רמה, הסתיים בקול ענות דקה, ואף אף אחד חוץ מבעלי העניין עצמם לא שם אליה לב.
ולמה השניאה עצמה התקשורת במהלך המלחמה – המחקרים וועדת הבדיקה מאשרים את ההיפך ממה שחשבו האזרחים – העיתונים האתרים ומערכות הטלוויזיה התנהגו במגויסות למופת, הצנזור הראשי שלח אנשים לאולפנים מתוך הסכמה והם הסיתו מצלמות בלייב כשהם חשבו שהמראות לא מתאימים. היא גם שלחה צווים לפורומים השונים ובהם רוטר.נט והשיגה שיתוף פעולה מלא. גם מעריב, ידיעות והארץ והאתרים שלהם בהתאמה (שגם בימים כתיקונם מקיימים בד"כ את הסכם ועדת העורכים) - היו לגמרי מגויסים בשבועיים הראשונים, והארץ התעורר לקראת סוף המלחמה עם סימני שאלה קלושים למדי, גם כשהיה ברור שהדג לגמרי מסריח מהראש ויותר מאשר " רק" העורף משלם את מחיר הסירחון.
אז למה התקשורת כאן יצאה בשם ועין מבחינת ההד הציבורי הכי אשמה - כי אנחנו אוהבים להרוג את השליח? – כי אנחנו לא אוהבים להסתכל בראי ולראות כמה התכערנו באמת ? או שעוד לא הבנו – ששדה הקרב העכשווי לגמרי השתנה ?
ומה שבאמת היה צריך להדאיג אותנו, הוא שהם שם למעלה, חשבו שנאסראללה צודק - הם פחדו עלינו, ושכנעו את ראשי העיתונים ומערכות ה- TV לפרוס מעלינו מסיכת מגן – וזה העלבון האמיתי , לנו כחברה - שעליו מעולם אף אחד לא באמת ניהל דיון רציני.
אין לי מושג למה כתבתידווקא את זה, התכוונתי לחזור לכתוב על משהו אחר, אבל ישרא היו נחמדים אלי והשיבו אל חיקי את הבלוג – אז חשבתי למה לא – ננסה את הנושא החם – ממילא אני ממוזגת, זה לא אמור לשרוף לי נורא:)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
