דילוגים

כתבתי לשרלה שאוסיף את הביאורון  לפוסט הקודם כדי ליצור תפרחת הבנה כוללת, אז ככה: היינו בבית קפה ולי באמת היה נדמה שהזכוכית היא שלוכדת את קרן השמש שחתכה בה סנוורים והרגש שהתעצם בתוכי בפס בהיר של בומרנג חזר הישר אל השמיים, זה לא היה געגוע כי אין למה להתגעגע, וזו לא הייתה כמיהה, כי יש לי רצונות ברורים וכל השאר לא באמת אפשרי. כאנשים, בתוכנו נדמה לי מתקיימת מציאות מקבילה שהיא אפלטונית, האידיאה של האידיאל כפי שהיינו רוצים בו, היטלים של שלמות , לכן זה היה רגע של התעלות אל מול המציאות שהיא אריסטוטלית A היא A והממש לפעמים מאכזב. 

הכתיבה הזאת אינה סיפורית, היא לירית ועמוסה, היא מכוונת ליצור קסם ותחושה יותר מהתרחשות – חוויה שהיא יותר אסתטית- כתיבה בתמונות. אחר-כך משהו טס על הלשון, עוד טו' בשבט שהצטרף לאחרים בטעם רע, דברים רעים קורים בטו' בשבט – הזיכרון הזה היה אחד מהם. ארבע בנות שהן לא חברות נזרקות לתוך סיטואציה עימותית רק משום שמשהו פקע בשיווי המשקל – בינהן נכנס גבר, גבר טורף את הקלפים, בעיקר כשמדובר בגילים צעירים כל-כך, ההעדפה שלו הייתה כמו נחש –רעל באוויר.

ואז שוב אנחנו ס' ואני חברות מסוג אחר – ס' שהיא מעשית וחיה בעולמות שכאן ובנתה חיים מסודרים ואני שחיה עם רגל וחצי מחוץ למציאות – הפער הזה תמיד כוסה באהבה, אבל אינו מאפשר הצלה אמיתית מאחר ואנחנו לא משתייכות לאותה מציאות – בעיקר זו שלי שלא קיימת, אבל מאוד מתקיימת בתוכי וכנראה שאליה אני מתגעגעת.

ואם אני כבר כאן, אני רוצה להמליץ על בלוג אחד מדה-מרקר – דה מרקר ופייס-בוק חידדו אצלי תפיסה מסוימת לגבי הרשת וההבניות התדמיתיות שהיא מיצרת. בכל מקרה אין לי כרגע זמן לפרט. הלינק המצורף הוא של אישה - יפהפית פורצלן בעלת כתיבה מרטיטה ואישיות מדהימה. אני לא מכירה אותה, הגעתי במקרה. תציצו, אם בא לכם, בחג האהבה שלה ותראו את הטוב האנושי בהתגלמותו הממשית.

http://cafe.themarker.com/view.php?u=80657

(זה חסום לתגובות , כי זה לא פוסט, זו תוספת לקודם שרק מטעמי אסתטיקה שמתי בנפרד.)