לבסוף הגעתי למסקנה שבמקום לנסות להבין אם אני אוהבת או שונאת את אותו האדם וליצר עוד כאב ראש לעצמי אני אקח אותו כיצור קיים.
הרי מגיע לכל אדם להיות קיים.לא כולנו חיים אבל בהחלט קיימים(אם תשימו לב רובינו חיים אבל לא שמים לב לזה).
חזרתי לעבודות הניירת המטופשות,חזרתי לראות אנימה ולקרוא מאנגה וספרים.
בנוסף להכל חזרתי ללכת כמעט בצורה שהלכתי קודם לכן ובקרוב אחזור ללכת מצויין.
הייתי אומרת שהחיים לא יכולים להיות טובים יותר אבל הייתי שמחה אילו אני וחברתי הטובה ביותר היינו מדברות קצת יותר.
אני מבינה שאולי אני גאוותנית מדי והיא בעלת ביטחון עצמי נמוך ואני קצת פוגעת בה וגורמת לה להרגיש נחוטה לידי אבל אני לא עושה את זה בכוונה.
היא לא מבינה את זה שאני מרגישה נחוטה לאומתה,היא אחד האנשים הכי מקסימים בעולם(אם תתווכחו איתי אתם יכולים ללחוץ על האיקס האדום למעלה ולא לחזור).
סיימתי את הדברים המטופשים לקיץ ואני שמחה =) .
כמו תמיד.
ציפורה בחורתי הצעירה שלא הזכרתי כבר המון זמן בבלוג- בבקשה סלחי לי על היותי אני. =).
הגעתי למסקנה שלהתבגר זה באמת לא גרוע ואני אשמח להתבגר קצת יותר,אבל רק קצת.=).
אסיים את הפוסט בתודה לאמיר(יאל נוקס)
ובציטוט:
"A whole new world
A new fantastic point of view
No one to tell us no
Or where to go
Or say we're only dreaming
A whole new world
A dazzing place
I never knew
But
now
from way up here
It's crystal clear
That now I'm in a
whole new world with you.
Unbelievable sights
In describable feeling
Soaring
tumbling."(אלאדין)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
