אניטה השמנעעעע =]

די כבר נמאס לי.

 נמאס לי להילחץ כל פעם שאתה מגיע הבייתה.

 נמאס לי כל היום לשבת ולחשוב מה עשיתי לא בסדר? ואם בכלל כן עשיתי,או שזה סתם, מהשיעמום.

נמאס לי לספוג ולפסוג את הצעקות האלה על כל דבר.

אז נכון- החדר שלי מבולגן והמגבת על הרצפה- אני אוהבת את זה! ככה בא לי. ככה טוב לי.

נכון- רבתי איתו היום, אבל אנחנו תמיד רבים, זה לא חדש. א

ז נכון- לא שטפתי כלים היום, כי לא היה לי זמן, לא היה לי מצב רוח.

כבר הפסקתי לבקש ממך דברים

. רק בגלל שאין לי יותר דמעות לבזבז על הפרצופים. תגיד לי שלא וזהו. אני אבין. אני מבטיחה להבין. להפנים. לקבל.

אבל אל תשפיל אותי. אל תזכיר לי כל פעם כשאני מבקשת ללכת לחברה, שלא עשיתי כלים ושלא עשיתי את זה ואת זה.

כשבעצם זה וזה היו מקרים של לפני חודשיים שלוש.

נמאס לי לדבר- ולא לקבל תשובה. נמאס לי לשתוק  על זה.

אבל זה לא עוזר! כי באמת שכבר ניסיתי לדבר.

ובאמת שכבר ניסיתי לשנות הכול בעצמי, אבל זה גם לא עבד.

ובאמת שאני לא מבקשת הרבה- רק מבקשת שלא תכעס.

* אני לא בוכה, אני לא בוכה*