אניטה השמנעעעע =]

יותר מידי כבר מהכול.
עשיתי כבר יותר מידי טעיות- שאני לא רואה את עצמי מצליחה אפילו לכפר עליהם.
זה התחיל מקטנות, וממשיך, וממשיך, וממשיך.
איכזבתי כל כך הרבה אנשים, בכל כך הרבה תחומים, שאני כבר לא יודעת למה אנשים יכולים לצפות ממני.
המון איכזבו אותי.
פשוט נטשו את הספינה ברגע שהיא התחילה לטבוע.
אני מוצאת את עצמי בוכה המון.
משטויות.
מכל הערה מפגרת שכביכול נאמרה בצחוק, כי האנשים שאמרו אותה הם בין היחדים שאני עדיין סומכת עליהם.
על כן נאמר רגישות יתר.
אין לי כבר כוח לעשות עם עצמי כלום.
לא לצאת, לא לעשות, לא להיפגש, כלום!
אני משתעממת המון, וכשאני לא מוצאת תעסוקה אני ישנה.
12 שעות ביום אני ישנה.
מה עובר עלי? זאת לא אני! אני לא דיכאונית!
אני רוצה לצאת מהתקופה הדוחה הזאת כבר.
לראות שאני כן יכולה לעבור את הכול, להוכיח לעצמי שאני חזקה, שלא נשברת, להוכיח לאנשים שאיכזבתי שאני כבר לא כזאת.
לכפר על כל הטעויות, לעבור הלאה.
לתקופה כביכול טובה.

סוף סוף הוצאתי הכול. כי נמאס לי לבוא כל יום לבצפר עם החיוך המזויף.
ועכשיו ברשותכם אני חוזרת לישון.
כי לא מתחשק לי לעשות שום דבר אחר.

דרך אגב- איזה מקצוע לדעתכם חשוב יותר? ספרות או מתמטיקה? כי היה לי חצי דיון חצי ריב על זה עם חברה :O
אני אומרת מתמטיקה.