לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Blog with love : )


שלום לכל הגולשים, הבלוג הוא בלוג לאנשים סבלניים וסובלניים, נחמדים וחמודים, אכפתיים ונאמנים... כאן תוכלו להגיב על כתבות וכו'.. תודה! : )

כינוי: 

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

3/2013

סיפור על התאהבות


סיפור שכתבתי. תקראו אותו. זה מעניין :-)

פעם חשבתי שיהיה נחמד לספר זאת למישהו. כיום הנני חושב שאם היה לי את הבגרות של היום לא הייתי מעז בכלל לעלות זאת בדעתי.
אתחיל את הסיפור מראשית.
זה התחיל במהלך חופשת הקיץ. החמישה- עשר באוגוסט. הייתי אז ילד חדש בשכונה. מדוע? הורי "המבוגרים האלה, שלא חושבים לפני שהם עושים", החליטו לעבור לעיר. הייתי אמור לעלות לכיתה ח' בבית הספר הממלכתי ע''ש ראובן, יחד עם חבריי הט...ובים ביותר, אורן וירון.
זה היה פשוט מאוד. באחד מימי הראשון, כשהתעוררתי בבוקר, הוריי הודיעו לי שלא אמשיך עם חבריי לכיתה בשנה הבאה, מכיוון ש 'אנחנו' עוברים.
תחילה, הייתי מופתע במקצת, מכיוון שלא ידעתי האם לבכות או לשמוח. אחר כך, אמרתי להם שאני כבר ילד גדול ואני לא יכול לעבור בית ספר באמצע חטיבת הביניים.
אמרתי להם שאולי לאחי הקטן, סמי, זה לא יפריע. האומנם הוא רק בן עשרים חודשים.
לא הבנתי בדיוק את המשמעות של 'עוברים'. ימים רבים לאחר מכן, הכחשתי את הדיבורים על הנושא שנאמרו באותו יום.
זה קרה בסופו של דבר. עברנו בקיץ בחמישה- עשר באוגוסט.
חודשים אחדים קודם לכן, שמעתי את הוריי מתלחשים ביניהם, אך הם הודיעו לי את הבשורה 'המשמחת' בחודש שעבר.

הוריי סיפרו לי שהם רשמו אותי לבית ספר ע''ש אסתר, בו אלמד במהלך השנתיים הבאות.
לא סיפרתי? עברנו מהמושב "ורדים" לתל אביב.
שנת הלימודים החלה ובאותו היום אימי הסיעה אותי לבית הספר, כדי שאגיע בזמן לכיתה, ואתפוס מקום בו ארצה לשבת כל השנה.
נכנסתי בשער הראשי. מסביבי היו ילדים שלא הכרתי. הייתי אומר, רבים מהם נראו לי משונים. היו כאלה שנראו קטנים ממני ואחרים שגדולים.
נכנסתי למזכירות ושאלתי היכן כיתתי. אחת המזכירות, גבוהת קומה, הניחה את הטלפון במקומו, וחייכה אליי. שאלתי אותה היכן כיתתי. אמרתי לה שאני ילד חדש ואיני מתמצא. היא שאלה את שמי והורתה לי לגשת לכיתה ח-5.
התפלאתי שיש הרבה כיתות בשכבה, מכיוון שבבית הספר בו למדתי, יש רק שתי כיתות בשכבה. לכל היותר שלוש.
נכנסתי לכיתה ועל הלוח היה רשום "בהצלחה ח-5". היו כמה ילדים בכיתה.
לפתע, נשמע הצלצול הקורא להיכנס לכיתה ולהתיישב במקום. המחנכת נכנסה.
במהלך אותו היום לא למדנו. המורים רק הציגו את עצמם והודיעו מה ילמדו במהלך השנה ומהן הדרישות כלפינו.

היום השני ללימודים הגיע, והיה פחות לחוץ מהיום שלפניו.
כבר יותר התמצאתי בבית הספר. ידעתי היכן המזכירות, חדר המנהלת ומגרש הספורט.
בשיעור הראשון למדתי מתמטיקה, ובשיעור השני מוסיקה.
המורה למוסיקה נכנסה לכיתה וביקשה שנרד לחדר המוסיקה. השיעור החל והיא החלה לנגן באורגנית. היא נתנה לכל אחד מאיתנו כלי נגינה וביקשה שננגן בהם. התלמידים ניגנו בשמחה.
בתום השיעור, היא ניגשה אליי, ואמרה לי שהיא שמה לב שלא השתתפתי בשיעור.
אמרתי לה בכל חרישי שאני לא יודע לנגן, מכיוון שבבית הספר הקודם שלי לא למדתי מוסיקה.
המורה השיבה בנחמדות ואמרה לי שהיא תעזור לי להשלים את הפערים ואפילו הציעה שאשאר אחרי הלימודים. הודיתי לה והייתי מאושר.
כשחזרתי הביתה, סיפרתי לאימי על מאורעות היום ועל המורה למוסיקה.
בלילה, חשבתי על המורה וחשבתי שאולי אני מחבב אותה.

עברו ימים וחודשים ספורים, ויום אחד בשיעור מוסיקה אזרתי אומץ ושאלתי אותה אם היא נשואה. ציפיתי שהיא תשלול. היא ענתה שלא.
בלילות, הייתי מדמיין שאני מציע לה נישואים ושהיא משיבה "כן". אפילו הייתי מתכנן את החתונה שלנו. כן, אני ילד בן שלוש- עשרה, עוד מעט ארבע- עשרה, שהתאהב באישה בת שלושים פלוס.
בוקר אחד, כשהתעוררתי לאחר שינה טובה, לא הייתי בטוח האם לספר למישהו. חשבתי שאם אספר זאת להוריי, הם ישלחו אותי לטיפול. לכן, שללתי את האפשרות.
חשבתי הרבה על הנושא, וכשיצאתי מהבית לכיוון בית הספר, פשוט צעקתי זאת בקול, בתקווה שמישהו אכן ישמע אותי.
שמעתי צעדים מהירים, של אישה ההולכת בנעלי עקב.
הסתובבתי, וראיתי אותה.
נכתב על ידי , 23/3/2013 16:02  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





1,485
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , תחביבים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGIGA(: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על GIGA(: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)