כשהכל רק נראה ורוד

אני מפחדת מהמוות. אני מפחדת שעוד אנשים יפגעו. אני מפחדת להיכנס לדיכאון עמוק כל כך שלא אוכל לצאת ממנו. 

אני חושבת על המוות הרבה - כאילו הוא שד שנוגע לא נוגע בקרובים מסביבי. מאיים. מזהיר. ואני לא מפסיקה לחשוב על זה.

את רואה את התיק שלו מלא בדם, את רואה אותו שוכב במיטה בבית חולים, ולא יכולה שלא לבכות ולתהות מה אם.

מה אם מה אם.

מה אם עוד מישהו ידקר? מה אם עוד מישהו יחלה בסרטן? מה אם לעוד מישהו יהיה אלציימהר.

ואני מתאפקת, לא לבכות. להחזיק את עצמי בידיים ולנסות להבין שהמוות עוד רחוק. שהוא מאיים ומחזק. 

ואנחנו ניהיה בריאים ובסדר.