ידידים זו לא רק מילה

לא, אתם לא חייבים להגיב לפוסט הזה.

המטרה של הפוסט הזה להוציא עצבים.

אני מרגישה כלכך סתומה!

איך יכולתי!? איך!?

[ולא,אני לא מדברת על ולד לשם שינוי.]

פיספסתי כזה בנאדם.

הייתי יכולה להיות איתו,

אבל פיספסתי.

אני כלכך מפגרת.

אין לי מילים מרוב שאני סתומה!

איך, איך אפשר להיות כלכך מטומטמת?!

כלכך אהבתי אותו, ואוהבת גם עכשיו!

איך לא ראיתי שהוא כזה בנאדם מקסים!?

הרס לי ת'חיים הבן זונה הזה.

בגללו לא ראיתי אף אחד אחר.

יש לי עכשיו רצון עז לרצוח אותו.

שיהיה לו רע כמו שרע לי עשיו וכמו שהיה לי רע לפני כמה ימים.

אני לא מבינה איך פיספסתי כזה אוצר!

איך החמצתי כזה מותק של בנאדם!

כזה מלאך!

אני כזאת טיפשה.

אין לי סליחה.

על דבר כזה לא סולחים.

למה רק עכשיו פקחתי עיניים!?

למה?!

למה לא ראיתי את זה קודם?!

למה רק עכשיו, כשמאוחר מידיי!?

מפגרת.

אהבלה.

חסרת טאקט.

אין לי דרך חזרה.

פאק.

אם רק הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחורה...

כוסעמק.