ידידים זו לא רק מילה

תגידו תודה.

אני ממש ממש לא במצברוח אז הפרק הזה הוא ממש פרס T_T

פרק 20.

היא סגרה את חלון האייסיקיו ודמעות עלו בעינייה.

היא סימנה את שמו ברשימת אנשי הקשר.

היא לחצה על המקש הימני ואפשרויות שונות נגלו לעיניה.

היא לחצה על "מחק".

המילים "האם את\ה בטוח\ה שאת\ה רוצה למחוק את איש הקשר מהרשימה?" הופיעו על המסך.

היא לחצה על "כן" ויצאה מהאייסיקיו.

"אתה ל-א נורמלי!!" צעקה אמילי וחיוך ענקי התפרש על פניה.

היא קפצה עליו בחיבוק ענק.

"ווה איך את שמחה חחח" אמר תוך כדי שהוא נחנק מהחיבוק החם שלה.

"אני בחיים שלי לא יכולתי אפילו לחלום על זה אתה מבין? כל החיים חשבתי שאין לי סיכויים ואתה...פשוט... אתה... אני אוהבת אותך כלכך!!!" אמרה בנשימה אחת וקפצה עליו בנשיקה ארוכה.

למחרת בבוקר אורית התעוררה לפני דור.

היא הלכה למטבח והכינה להם תה.

היא חזרה לחדר והעיפה מבט לעבר המחשב.

היא שמה לב שהיא קיבלה הודעה ממישהו באייסיקיו.

היא פתחה את חלון השיחה.

ההודעה הייתה מנוי.

"מה קורה איתך ועם דור?" שאלה נוי.

"מה קורה איתנו? אנחנו חברים הכול מושלם עכשיו הוא יושן אצלי במיטה והרגע הכנתי לו תה. סורי חייבת לזוז הנה המתוקי שלי מתעורר:) יאללה בייביי...." ענתה לה אורית והביטה בדור.

'הוא כזה מלאך כשהוא ישן...' חשבה לעצמה.

הוא חייך מתוך שינה.

היא התקרבה אליו ונשקה לשפתיו בעדינות.

לפתע הרגישה את ידיו סביבה וחיוך ענק נפרש על שפתיו.

"אז אתה לא ישן אה..?" שאלה אותו וחייכה.

"איך אפשר לישון כשיש לידי כזאת כוסית?!" שאל וחיבק אותה אליו.

"נו... בלילה הרי ישנת איכשהו...." חייכה אילו ונשקה שוב על שפתיו.

"כוסעמק!!" צעקה נוי וסגרה את חלון האייסיקיו.

"מה קרה?" שאלה מעיין בזמן שהיא מתמתחת.

"הם עדיין חברים. והוא עוד יושן אצלה. שרמוטה." אמרה נוי והתיישבה ליד מעיין.

"איך את יודעת?" שאלה מעיין בעודה מפהקת.

"היא כתבה לי באייסיקיו." ענתה נוי ומבט זועם בעיניה.

"ולמה את מאמינה לה?" שאלה מעיין והורידה מעצמה את השמיכה.

"בואי נבדוק." אמרה נוי והוציאה את הפלאפון.

"מה את עושה?" שאלה מעיין.

"מתקשרת לדור." אמרה נוי וחייכה.

קרני השמש הדלים שחדרו דרך התריס האירו את פניה של אלה.

השעון המעורר שלה צילצל, אך לא היה לה שום חשק לקום או ללכת לבית הספר.

היא כיבתה אותו והמשיכה לישון.

לפתע הפלאפון שלה צלצל.

זה היה ג'ניה.

היא כיבתה גם את הפלאפון והמשיכה לישון.

לפתע נישמעו דפיקות בדלת.

"אלוהים ישמור..." מלמלה אלה וקמה ממיטתה.

הוריה כבר היו בעבודה.

היא התקדמה לעבר הדלת.

הדפיקות נשמעו שוב.

"רגע!!!" צעקה אלה בעודה מפהקת.

היא פתחה את הדלת בזהירות.

ג'ניה עמד מולה.

אלה הייתה בהלם.

היא הסתכלה עליו במבט שואל.

"אני...התקשרתי ואת לא ענית ו..." הוא התחיל לומר בבילבול.

"מה אתה עושה פה?" קטעה אותו אלה.

"באתי לבקש סליחה." אמר.

"לבקש סליחה? על מה?" שאלה כלא מבינה.

"נו... את יודעת.. על אתמול...." אמר בשקט.

"בוא נעשה הסכם. אתמול, לא קרה כלום. אני, לא מכירה אותך. אתה, לא מכיר אותי. אתה לא יודע איפה אני גרה ואיך קוראים לי. להתראות." אמרה וסגרה את הדלת.

"טוב יאללה תתחיל להתארגן שלא נאחר לבצפר..." אמרה אורית ושלחה אליו חיוך.

לפתע הפלאפון של דור צלצל.

"זאת נוי..." אמר לאחר שהסתכל על הצג.

"נו...תענה לה..." אמרה אורית והביטה בו.

דור:"הלו?"

נוי:"דור?"

דור:"כן?"

נוי:"מה נשמע?"

דור:"בסדר"

נוי:"מה אתה עושה עכשיו?"

ואז אורית לקחה ממנו את הפלאפון.

אורית:"נוי... את מפריעה לנו... אמרתי לך,הרגע התעוררנו. ביי!"

אמרה וניתקה.

דור חייך אליה וחיבק אותה אליו שוב.

"היא לא שיקרה..." אמרה נוי והניחה את הפלאפון על השולחן.

"טוב.. אין מה לעשות.. בואי נתחיל להתארגן..." אמרה מעיין וניגשה אל התיק שלקחה איתה, כשתיכננה לישון אצל נוי.

היא הוציאה סקיני ג'ינס כהה, סוודר לבן, ואת המגפיים הלבנות שלה.

"ומה אני אעשה עכשיו?" שאלה נוי וניגשה לארון.

"אני לא יודעת... תמיד יש לך תכניות..." אמרה מעיין בזמן שהחליפה בגדים.

נוי הוציאה מהארון סקיני ג'ינס בהיר, חולצה ורודה ארוכה וג'קט ג'ינס התואם לסקיני.

"כן נכון, אבל זאת פעם ראשונה שאחת התכניות שלי לא מצליחות." אמרה והתחילה להחליף בגדים.

"אולי פשוט תעזבי אותם...?" שאלה מעיין בהיסוס.

"לעזוב!? ל-ע-ז-ו-ב?! אחרי מה שהמטומטמת הזאת עשתה לי?! לעזוב!?" שאלה והתקדמה לעבר ארון הנעליים שלה.

היא הוציאה זוג מגפיים שחורות ונעלה אותם.

"לא.. לא יילך... אבל הבעיה ששכחתי לגמרי מאור ואמילי... נו טוב. נעשה איתם הפסקה קצרה. אבל קצרה!" אמרה נוי ומעיין נשמה בהקלה.

ג'ניה חזר הבייתה, התלבש ויצא לבית הספר.

בזמן שהלך, הוא חשב על אלה.

הוא הבין שהכול נגמר, אבל הוא לא היה רגיל לוותר על בנות מהר כלכך.

העובדה שבת זרקה אותו, הציקה לו הרבה יותר מהעובדה שהוא פגע בה.

ואז הוא נזכר בדניאל.

בילדה ההיא שהוא נישק, בילדה שגרמה לאלה לשנוא אותו.

אם יש לו את דניאל, אז מה הוא בעצם צריך את אלה?

הוא חשב על זה הרבה.

חשב על להציע חברות לדניאל, ולשכוח מאלה.

הוא הוציא את הפלאפון.

"הלו?" קולה של דניאל נשמע מהצד השני של הקו.

"דניאל... היי זה ג'ניה..." אמר לה.

"כן... זיהיתי אותך.. היי..." אמרה והוא שמע על קולה שהיא מחייכת.

"בא לך להיפגש היום?" שאל וחייך.

המשך יבוא...