ידידים זו לא רק מילה

מצטערת שגרמתי לכם לחכות.

פרק 25

"ג'ניה?" דניאל חשבה שהוא כבר לא יגיע.

"סליחה על האיחור... אבל אני רואה שהסתדרת פה דווקא טוב..." אמר בעיצבון.

"איזה זכות יש לך בכלל להתעצבן עליי?! למה לא אמרת לי שאלה היא חברה שלך, ושנפרדתם בגללי?! ואיפה היית לעזזל!? כבר כמעט שעה אני מחכה לך פה!" צעקה עליו דניאל. כאב לה לצעוק עליו. היא אהבה אותו יותר מידיי.

"מצטער, היו לי דברים חשובים יותר לעשות..." אמר בביטחון.

"יותר חשובים ממני?!" צעקה עליו דניאל בכעס.

"כן דניאל! תתפלאי, אבל יש דברים יותר חשובים ממך בחיים!!!" צעק עליה בחזרה.

"אוף איתך!" אמרה לו, נתנה לו מכה והלכה בהליכה מהירה.

שחר התקדם אליו באיטיות.

"איזה אידיוט אתה..." אמר לו בשקט והלך משם.

ג'ניה נשאר לגמרי לבד.

יום שבת

הפלאפון של נוי צלצל. על הצג הופיע השם "תום3333>".

נוי הביטה במסך בהתלבטות.

'אני אמורה להיות קשה להשגה...' חשבה לעצמה.

אולם אז באה המחשבה שהוא יכול לוותר על הרעיון והיא מהירה לענות לו.

"תום?" ענתה בקול מאושר.

"כן.. תזכירי לי איפה את גרה... אני פשוט לא ממש זוכר..." אמר במבוכה.

נוי נאנחה והקריאה לו את כתובתה.

"אה סבבה. עוד רבע שעה אני אצלך." אמר לה. נוי חייכה לעצמה חיוך דיי מאולץ.

אמילי הייתה במקלט שלה והתאמנה על אותו השיר שוב ושוב.

אור נכנס למקלט בשקט, משתדל לא להסיח את דעתה של אמילי מהשיר.

הוא התיישב על ספסל ליד והביט בה שרה.

היא לא הבחינה בנוכחותו בחדר  והמשיכה לשיר עם המנגינה.

לאחר שסיימה את השיר הבחינה באור על הספסל.

היא התקדמה לעברו.

"איך אתה תמיד מצליח להתגנב ככה בלי שאני אשים לב?" שאלה אותו בחיוך וחיבקה אותו חיבוק חם.

"חח...איכשו..." אמר וחייך. הוא בחן את תווי פניה. 'היא כלכך מושלמת...' חשב לעצמו.

"נו, איך אני שרה?" שאלה את אור במבוכה.

"מקסים, כמו תמיד!" אמר ונשק לה.

"אני מקווה שאת מוכנה. ההופעה עוד שבועיים, את זוכרת?" שאל אותה בחיוך מתוק.

"ברור שאני זוכרת! דבר כזה אי אפשר לשכוח!" אמרה בחיוך מאושר.

"איך אני אוהב אותך..." אמר לה בשקט ומשך אותה אליו, לנשיקה ארוכה.

אלה התעוררה על הריצפה. בחדרה היה חושך מוחלט.

"WT...?" התחילה לומר ואז נזכרה בכל מה שהיה יום לפני.

היא מיששה את דרכה לעבר החלון.

היא פתחה את התריס וקרני השמש סינוורו אותה.

"כוסעמק עם השמש הזאת..." מלמלה לעצמה והתקדמה לעבר חדר האמבטיה.

בדרך נתקלה במשהו ונפלה.

"איזה בוקר מעפן..." מלמלה לעצמה וניסתה לקום.

היא חיפשה את הדבר שבו נתקלה.

לבסוף מצאה. התברר שזאת הייתה מסגרת עם תמונה שלה ושל ג'ניה.

הזכוכית של המסגרת הייתה שבורה.

"אולי ככה אפילו יותר טוב..." אמרה והוציאה את התמונה מהמסגרת. היא קרעה את התמונה לחתיכות וזרקה אותה לפח.

היא הלכה לחדר האמבטיה ושתפה את פניה.

היא הביטה במראה. עינייה היו נפוחות מעט מכיוון שבכתה בערב שלפני.

היא צחצחה שינייה באיטיות וחשבה על הטעם לחיות.

היא נכנסה למקלחת בוקר קרה.

היא יצאה מחדר האמבטיה עטופה במגבת והתקדמה בחזרה לעבר חדרה.

לא היה לה כוח להתלבש.

היא התיישבה על החלון והביטה החוצה.

האויר הקר העביר בה צמרמורת.

היא הביטה על הזכוכית השבורה שהייתה מפוזרת על הרצפה.

היא חשבה על כך שליבה מנופץ עכשיו בידיוק כמו אותה זכוכית.

נוי עמדה מול המראה הגדולה בחדרה והתאפרה.

לפתע נשמעו דפיקות בדלת ביתה.

"סוף-סוף!" אמרה לעצמה נוי והתקדמה לעבר הדלת בהתרגשות.

"תום!" אמרה בהתלהבות לאחר שפתחה את הדלת וראתה את תום עומד מולה.

"היי..." אמר בחצי חיוך.

הוא הגיש לה ורד לבן גדול.

"הממ.. זה בשבילך.... נראה לי..." אמר בבילבול ונשך את שפתו התחתונה.

"אוו זה כלכך חמוד מצידך... תודה..." אמרה נוי בחיוך והריחה את הורד.

היא הכניסה את תום לביתה והניחה את הורד על השולחן בסלון.

"אז מה בא לך לעשות?" שאל תום את נוי וכבש אותה בחיוכו.

'אותך...' חשבה לעצמה נוי וחייכה חיוך תמים.

"אממ... לא יודעת... בוא אליי לחדר קודם..." אמרה וחייכה את אותו חיוך תמים.

הם נכנסו לחדרה והתיישבו על מיטתה.

הוא בחן את חדרה באיטיות.

"מה יש לספר?" שאלה לפתע נוי.

"אממ...כלום..." אמר בבילבול.

הוא לא היה רגיל להיות אצל בנות בבית. זה היה לו מוזר.

"נו ספר לי משהו על עצמך... מאיפה אתה... איזה בצפר... תספר תספר..." אמרה בניסיון לפתח שיחה.

אלה חשבה לעצמה שהיא צריכה להתאוורר מעט.

היא יצאה החוצה, לנשום אויר.

ריח השבת הטרי הציף אותה כאשר יצאה.

היא הלכה לפארק הקטן שהיה ליד ביתה.

הכול היה רטוב, כל הלילה ירד גשם, לכן בקושי היו אנשים בפארק.

היא נשכבה על הדשא הרטוב.

היא נרטבה כולה, אך לא היה לה איכפת.

מחשבות.

כלכך הרבה מחשבות הציפו אותה.

הזכרונות.

הרגעים האלה בהם היא נכנסה לחדרו של ג'ניה הבזיקו בראשה ללא הפסקה.

"דיי!" אמרה לעצמה אך לא יכלה להפסיק לחשוב עליו.

היא חשבה שתצליח לשכוח ממנו. כנראה שטעתה.

לאחר שפיתחה עם תום שיחה,

נוי החליטה שהעיניינים צריכים להתחמם מעט.

"אז...אמרת שאין לך חברה... נכון?" שאלה אותו ושלחה אליו מבט סקסי.

"נכון... אני בודד לגמרי..." אמר והביט לצד. הוא לא הבין את הרמז שלה. או שפשוט לא רצה להבין.

היא שיחקה בקצוות שיערה בתמימות.

היא התקרבה אליו מעט.

"אתה יודע...? אתה מאוד יפה..." אמרה לו בלחישה.

"אממ...כ...כן....אמרו לי את זה כמה פ...פעמים..." אמר וזז ממנה מעט.

נוי נשכה את שפתיה בעדינות ופתחה כפתור מחולצתה.

היא התקרבה אליו עוד ועוד.

אלה קמה מהדשא.

היא חשבה שהיא צריכה להפסיק לנחם את עצמה ולהסתכל לאמת בעיניים.

יש חיים מעבר לג'ניה.

היא התנערה מהדשא והלכה חזרה לביתה במהירות.

מבטה היה מושפל והיא הלכה בצעדים קטנים וזריזים.

היא לא הסתכלה לאן היא הולכת.

לפתע היא נתקלה במישהו ונפלה.

המשך יבוא...

והנה הפיצויים המובטחים [לקוראים הקבועים,אגב, ממליצה לכולם להרשם D:]:





אם מישו לא אהב, תגידו אני אעשה שוב, רק תנו פרטים כי לא היה לי שמץ איך ומה לעשות =/

להת'