[אנא, קראו את הפוסט למטה. הוא חשוב לי.]
פרק 16
"נדב?" שאלה אותו כשהקרבה אליו.
"כן, היי..." הסתובב אליה.
"נו, מה רצית?"שאלה בחוסר סבלנות ונשענה על עמוד חשמל שהיה לידה.
"אני יודע שאת לא רוצה לדבר על זה אבל..." התחיל.
"בלי אבל. אני לא רוצה לדבר על זה וזהו." אמרה ותקף אותה חשק עז לעזוב את המקום.
"אלה תקשיבי, זה חשוב..." אמר בשקט.
היא הסתכלה בעיניו במבט שואל.
"פשוט, תקשיבי עד הסוף ואל תפריעי לי לדבר." אמר ועצר לרגע לבדוק את תגובתה.
היא שתקה ונתנה לו לדבר.
"אחרי מה שקרה ג'ניה כאילו מת.
הוא לא עונה לטלפונים, לא מדבר איתנו, כל היום סגור בחדר ושומע מוזיקה מעפנה.
אמא שלו אומרת שהוא לא אוכל ולא ישן,
ובכלל, הוא בכה.הוא אף פעם לא בוכה.
אני לא ראיתי אותו בוכה מאז שאנחנו חברים מהגן.
הוא לא יכול בלעדייך, ותאמיני לי שאין שום סיבה שהוא לא ינסה להתאבד שוב....
חוץ מזה, זאת הייתי כולה נשיקה! וראית שהוא מצטער! תסלחי לו אלה, בבקשה..." סיים.
'וואו, איזו הרצאה....' חשבה לעצמה אלה.
אורית ישבה בביתה והשתעממה.
היא התחברה לאייסיקיו.
"מה נישמע?" נשלחה הודעה מדור.
"הכול טוב...מה איתך?" ענתה לו.
דור:"גם....אני צריך לדבר איתך..."
אורית:"דבר..."
דור:"אין לי כוח עכשיו לחרטש קישקושים רומנטיים וכל החרא הזה. אני אגיד ישר ולעניין. בא לך להיות חברה שלי?"
אורית:"אוהו, באמצע החיים אתה מציע לי חברות?"
דור:"כן....יעני אנחנו הריי ידידים טובים אז למה סתם למתוח ת'גומייה? נו כפרע אז את מסכימה?"
אורית:"טוב..."
דור:"יופי....יאללה נשמה שלי אני זז להתקלח נדבר..."
אורית:"ביי....."
היא התנתקה מהאייסיקיו.
'זה היה מוזר....' חשבה לעצמה.
היא נשכבה על מיטתה וחשבה.
לאחר כמה דקות חשיבה החליטה שבא לה להחליף בגדים.
היא לבשה מכנס טרנינג ורוד וחולצה לבנה ארוכה.
היא לקחה את שמיכת הפוך והתיישבה שוב ליד המחשב.
היא בדקה את האימייל שלה.
היו שם הרבה פרסומות.
היא רצתה למחוק הכול אך לפתע הבחינה במכתב שלא היה פרסומת.
המכתב היה מ"maayanik5468"היא פתחה את המכתב.
"אני בטוחה שהתמונות האלה יעניינו אותך..." היה כתוב.
על המסך שהו להן כמה תמונות של דור ונוי.
"what the....?!" התחילה לומר ולא סיימה.
היא בחנה את התמונות בהן הם מתנשקים, מתחבקים, וחיוך ענק שוהה לו על שפתיו של דור.
"שמע, אני לא אחת שסולחת על דברים כאלה... וכל מה שזיינת לי בשכל הרגע לא מעניין אותי בגרוש.
אני אחליט לבד מתי לסלוח לו, ואם בכלל. ביי...." אמרה, הסתובבה והלכה חזרה לביתה.
היא נכנסה לביתה ונשכבה על מיטתה.
ואם כדאי לה לסלוח לו?
לפתע גל רחמים עטף אותה.
לפתע היה לה חבל עליו.
היא נזכרה בעבר שלה.
ביום ההוא, שבו היא נפגעה.
היא הבינה איך הוא מרגיש.
היא שלחה לו SMS עם הצעה להיפגש.
אורית הייתה המומה.
היא מיהרה להתקשר לדור.
"מאמי?" הוא ענה.
"כן כן מתוק שלי זאת אני.... יש מצב אתה בא אליי?" שאלה בקול מתוק.
"בטח! מתי?" שאל והיא שמעה בקולו שהוא מחייך.
"עכשיו..." אמרה לו.
"סבבה עוד 10 דקות אני אצלך..."
היא ניתקה ונשכבה על מיטתה.
היה לה קשה להאמין שכל זה אמיתי.
5 דקות אחרי שהוא הציע לה חברות,
היא מבינה שהוא בגד בה.
היא כלכך רצתה להתעורר.
להתעורר ולהבין שכל זה היה רק חלום רע.
לחבק את דור אליה ולשכוח מהסיוט הזה.
אבל לצערה הרב זאת הייתה המציאות.
היא התיישבה ליד המחשב ושוב העיפה מבט לעבר התמונות המזעזעות.
היא ניגעלה.
היה לה רע.
לפתע נשמעו דפיקות בדלת והיא הלכה לפתוח.
הוא קפץ עליה בנשיקה אבל היא התרחקה ממנו.
"קרה משהו בובי?" הוא שאל.
היא פשוט שתקה והלכה לחדרה.
הוא הלך אחריה.
היא התיישבה על מיטתה.
"מה זה?" שאלה והצביעה על המסך.
הוא הביט בתמונות במבט המום.
היא התלבשה, סידרה מעט את שיערה ויצאה החוצה.
היא הלכה לכיוון אותו פארק קבוע וחרוש.
היא התיישבה על הספסל הקבוע שלהם וחיכתה.
'בנים לא אמורים לאחר!' חשבה לעצמה בזמן שהעיפה מבט לשעונה.
הוא איחר ב12 דקות, אבל לפחות הוא בא.
הוא התיישב לידה.
שניהם שתקו.
מדיי פעם החליפו מבטים, אך לא היו להם מילים.
לאחר שתיקה ארוכה,
הוא סוף סוף החליט לדבר.
"הזמנת אותי לפה בשביל לשתוק?" שאל.
"לא." אמרה.
"אז למה?" שאל והביט בה.
"רציתי לומר לך ש...אני סולחת לך.... " אמרה בשקט.
לא היה לו מה לומר לה.
הוא פשוט חיבק אותה אליו בלי מילים.
"אמרתי לך כבר שאת בנאדם מקסים ומגיע לך רק מישהו מושלם ומדהים כמוך?" שאל בעודו מחבק אותה ומלטף את שיערה.
"כן.... וזה אומר שמגיע לי אותך..." חייכה ונשקה לו על שפתיו.
המשך יבוא...
[כן, הפעם ללא מתח. לא היה לי מצברוח אתם יודעים... =/]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
