חפרתם!!!!!!!!!
קחו קחו ותעזבו אותי בשקט T_T
~הערה: בפרק מופיעה דמות יחסית חדשה, שחר. זוכרים אותו? מהיומולדת? מתי שדור נדפק בעמוד עם המכונית? כן כן זה הוא...~
פרק 21. ~רספקט~
"כן למה לא?" אמרה דניאל וצחקקה צחוק פאקצי ביותר.
"סבבה מאמי. ניפגש. בייביי" אמר וניתק.
הוא חייך לעצמו חיוך מסופק והמשיך בדרכו לבית הספר.
נוי ומעיין הגיעו לבית הספר והתיישבו על הספסל הקבוע שלהן.
"והוא מה זה חתיך, אני פשוט לא מאמינה שאני הולכת איתו ללונה פארק הוא פשוט הבנאדם הכי מושלם ש..." סיפרה נוי למעיין אך לפתע עצרה.
"ש...?" שאלה מעיין אבל נוי ששתקה והמשיכה לבהות באותה נקודה.
"נוי? שמה!?!? נוי!!!!" ניערה אותה מעיין אך היא לא ענתה.
מעיין הסתובבה וראתה את אור ואמילי הולכים יד ביד וצוחקים.
גם מעיין אהבה את אור. כאב לה לראות אותם ככה ביחד. אבל עוד יותר זה כאב לנוי.
מעיין חיבקה אותה בשתיקה.
אור ואמילי עברו ליד נוי ומעיין מתחבקים וצוחקים, מתעלמים מהן.
"מעייני, איך אני אמורה לחיות ככה כשהוא עם הזונה הזאת אה? איך?" בכתה נוי למעיין.
דור ואורית גם הגיעו ביחד.
לאורית כבר לא היה איכפת מכך שידעה שדור לא אוהב אותה.
היא פשוט רצתה להנות מהרגע.
הם התיישבו בפינה הקבועה שלהם, ודיברו.
"מעניין מה קרה לאלה וג'ניה אחרי שהלכנו..." אמר לפתע דור.
אורית שתקה.
"תודי שגם אותך זה מעניין..." אמר.
"מעניין. אבל זה לא עיניינינו. ולדעתי ג'ניה סתם מניאק אחרי זה." אמרה אורית ובאותה שניה ג'ניה נכנס לבית הספר.
"מדברים על החמור והחמור מגיע..." מלמלה אורית וג'ניה התיישב לידם.
שלושתם שתקו.
"מה נישמע?" שאל לפתע ג'ניה כאילו כלום לא קרה.
אורית קמה.
"איזה זבל אתה." אמרה לו, נתנה לו מכה בכתף והלכה.
אלה ישבה לבד בבית וחשבה על הכול.
היא שונאת כשמשחקים בה כמו שהוא שיחק בה.
היא ישבה ונזכרה בזמנים בהם היא וג'ניה היו ביחד.
היא הבינה שאין דרך חזרה.
שהיא צריכה להתקדם קדימה ולא להביט לאחור.
היא התיישבה ליד המחשב והעיפה מבט באנשי הקשר המחוברים באייסיקיו.
שחר היה מחובר והיא התחילה שיחה.
אלה:היי
שחר:היי מה קורה?
אלה:לא משהו.... מה איתך?
שחר:דווקא בסדר, למה לא משהו?
אלה:סתם אין מצברוח וזה...
שחר:למה אין מצברוח? לפי מה שאני יודע הכול אצלך סבבה...יש לך חברות, חבר, ציונים טובים... מה קרה?
אלה:אז זהו שחבר כבר אין לי....
שחר:הנה עליתי על משהו! שפכי.
השיעורים עברו בשיעמום מוחלט כרגיל.
מידיי פעם מישהו היה מעיר הערה מצחיקה ומפר מעט את השיעמום.
איך שהגיע הצילצול להפסקה ג'ניה ביקש מדור לדבר איתו.
הם הלכו ביחד למחששה והתיישבו בין הנערים המעשנים.
"נו... דבר..." אמר דור לאחר דקה ארוכה של שתיקה.
ג'ניה הוציא חפיסת סיגריות והדליק אחת.
"בלי זה אתה לא יכול?" שאל דור.
ג'ניה פשוט לא ענה.
דור לקח ממנו סיגריה, והדליק אותה.
"חשבתי שאתה לא מעשן..." אמר ג'ניה ברוגע.
"תמיד יש פעם ראשונה...." ענה לו דור באדישות.
נוי ומעיין התיישבו על ספסל מתחת לעץ גדול סמוך למחששה והוציאו את האוכל שלהן.
"נו? חשבת על משהו כבר?" שאלה מעיין בעודה נוגסת בכריך שלה.
"לא יודעת. מצד אחד אני אוהבת את אור, מצד שני אני ממש רוצה לנקום באורית על מה שהיא עשתה לי... אני חושבת איך אני אוכל להרוג 2 ציפורים במכה אחת..." אמרה נוי.
למעיין היו מחשבות לגבי מה שנוי יכלה לעשות.
היא פשוט לא סיפרה לה עליהן.
היא לא רצתה לסכסך בין אור ואמילי, או בין אורית ודור.
תמיד היה לה נחמד לראות זוגות מאושרים ביחד, מטיילים, מתחבקים, מחזיקים ידיים.
"אבל אל תדאגי, אני עוד אמצא משהו... תראי שדור, אורית, אמילי ואור, כולם יריבו בסוף אחד עם השני והחבורה המעפנה הזאת תתפרק..." אמרה נוי במבט זומם והוציאה את הליפגלוס הקבוע שלה.
היא מרחה אותו על שפתיה בחיוך מסופק והניפה את שיערה בהתנשאות.
אלה סיפרה לשחר את כל הסיפור.
הייתה חסרה לה הפריקה בזאת.
שחר:וואי איזה מניאק. אני הייתי יכול לחשוב על כל אחד אבל ג'ניה? ואי לא מתאים לו..
אלה:כן... אגב, תודה על ההקשבה חח...
שחר:אין על מה במילא משעמם בבית...
אלה:כן אה? אגב למה אתה בבית?
שחר:סתם אין כוח לבצפר ואת?
אלה:אותה סיבה חחחח....
שחר:בא לך אולי להיפגש?
אלה:סבבה...
שחר:יאללה אני בא אלייך עוד חצי שעה. הולך?
אלה:הולך...
שחר:יאללה זזתי...ביי...3>
אלה:ביי...3>
היא סגרה את המחשב.
היא קמה ונשכבה על המיטה.
היא עצמה עינייה לרגע.
פניו של ג'ניה הופיעו בדימיונה.
היא לקחה את הכרית והניחה אותה על פניה.
"כוסאמא שלו..." אמרה בשקט והורידה את הכרית מפניה.
היא קמה והלכה להתלבש.
"מה, אורית שונאת אותי עכשיו?" שאל ג'ניה בעודו בוהה באדישות באדמה.
"אין לי מושג..." סינן דור והביט לצד.
ואז היה ביניהם שקט.
"נו אז מה קורה איתך ועם אלה?" שאל דור בעודו מפר את הדממה.
"נפרדנו... היום באתי אליה בבוקר והיא אמרה לי שמעכשיו אני לא מכיר אותה ולא יודע איך קוראים לה וזה..." אמר ג'ניה בשקט ולקח עוד שאכטה מהסיגריה.
"ומה אתה מתכוון לעשות עכשיו?" שאל דור והשפיל מבטו.
"להציע לדניאל..." אמר ג'ניה בשקט. הוא תיאר לעצמו שתגובתו של דור לא תהיה הכי רגועה.
"מה אתה דפוק!?!?!?! אתה לא תנסה להחזיר אותה???" שאל דור בתוקפנות.בידיוק כמו שג'ניה חשב שיהיה.
"לא. לא רוצה, לא צריך..." מלמל ג'ניה בשקט.
"איזה דפוק, אלוהים! איזה דפוק!!!!!!!!" אמר דור ותפס עם ידיו בראשו.
"תודה באמת על העידוד..." אמר ג'ניה וכיבה את הסיגריה.
"מצטער אחי,אין מה לעשות.זאת האמת. אתה דביל." אמר דור והסיט את מבטו מג'ניה.
שחר עמד מול דלתה של אלה וצלצל בפעמון.
אלה פתחה לו בחיוך מזויף.
"היי..." אמרה.
"נו איך את?" הוא דילג על קבלת הפנים הנחמדה ועבר ישר לעיניין.
"שום שינוי..." אמרה בשקט והכניסה אותו לביתה.
הם עלו לחדרה והתיישבו על מיטתה.
הם דיברו על הכול.
על ג'ניה, על דניאל...
שחר סיפר לה איך הוא עצמו נקלע למצב דומה.
"נראה לי את באמת צריכה מישהו חדש..." אמר לה שחר והביט בה.
"כן... צודק, גם אני חושבת... צריך להתקדם הלאה ולא להיתקע עליו כל החיים.." אמרה והביטה בעיניו.
הוא בהה בה, וסרק את פניה. "מה...?" שאלה. הייתה לה הרגשה שמשהו לא בסדר בה.
הוא לא ענה. פשוט התקרב אליה... עוד ועוד...
המשך יבוא.
שלכם,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
]בנוסף לעשות אולי איזהשהם מבצעים בבלוג, וכו', שייכנסו אלייך יותר אנשים.